זכרון יהודה סד

הוא כבודו שבשבילו תעמוד מלינשא ועוד כשתהי' נזונת משל בעלה ותדור בביתו ותשמש בכלי כסף וזהב שלו כל בניו יכבדוה כי הם חייבים בכבודה ואפ' אינם בניה ראוי להם לכבד אותה כדגרסינן בכתובות פ' הנושא א) ת"ר בשעת פטירתו של ר' אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם בני הזהרו בכבוד אמכם ומק' דאורייתא הוא דכתיב כבד את אביך ואת אמך ומשני אשת אב הואי והדר פריך א"א נמי דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך ו"ו לרבות אחיך הגדול ומשני ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא וה"א מזהיר להו אפי' לאחר מיתתו מצוואתו למדנו שיש לי לאדם לכבד אשת אביו לאחר מותו ומה שנזונת משלו ומשתמשת, בכליו גורם להם לכבדה וזהו כבוד בעלה ועוד שאם היתומים היו יכולין לכוף את האלמנה לחלוק אפילו קודם חלוקה לא היו מכבדין אותה כי יחשבו שעושין עמה חסד בעבור שאין תובעין אותה לחלוק וכאילו היא נזונת משלהם וכ"ש אם יחלקו עמה יכנסו ביניהם סיכסוך ודברי מריבות כי על דרך הרוב אין שלום יוצא מתוך חלוקה ויבואו לזלזולה תחת חייובם בכבודה וזה הפך כוונת הדת והתורה וגם לתועלת ממון היתומים יש טובה גדולה להמון העם בהשארת הממון ברשותה כי רוב העם מניחין יתומים קטנים או קטנים וגדולים ואינן מניחין ממון שיש בחציו די לפרנסת בניו ובהשארת הממון ברשותה תוציא עליהם נמצא שמן החצי שהי' מגיע לחלקה מפרנסת אותם וגם היא מצמצמת בפרנסה ויספיק להם בהוצאה החצי ממה שהיו צריכין להוציא זולתה או פחות ואם יחלקו עמה יפריד כל א' לצרכו ויבקש כל אחד מדור לעצמו ולא ימצא מי שיאסוף אותו ולא יגיע לכולם מן הממון רק כפי מה שיגיע לאלמנה ושלהם יכלה באפס תקוה, ושלה תוציא מעט מעט עד יום מותה ועוד לאחר שתחלק עמהם ותראה עצמה יחידית שכולה וגלמודה יעלה על לבה לינשא מה שלא היה עולה על לבה בהיותה בניה סמוכין על שולחנה וגם אם יעזוב בעלה הון עתק בהיות הכל ת"י היא תצמצם אותו ותוציא על בניה ועליה המעט שתוכל ואת העיקר תניח למשמרת לעזבו לבניה כי זה תכלית חמדת האדם וכשתראה בניה שיגדילו קצת תתן להם קצת מן הממון להשתדל בו וללמדם מלאכה ודרך ארץ והם ישמעו לעצתה ותדריכם בדרך ישרה ותלמדם דרך מוסר ואם יפרדו ממנה ויקח כל אחד חלקו ויראה לעצמו ממון רב אשר לא עמל בו ילך בדרכי לבו כי כן דרך הבחורים ויכלה הממון במאכל (יורשין) ובמלבושים יקרים ויגבה לבו בדרכים לא טובים כמו שנאמר וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל משל לבן שהאכילוהו והשקוהו ותלו לו כיס של זהב בצוארו מה יעשה אותו הבן ולא יחטא אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ובהיות הממון תחת יד אמו יהי' ויציל מכל זה כי היא תחוס עיניה על ממונה ותוציא אותו עליהם במדה וכאשר יעברו ימי הבחרות ויעמדו על דעתן תתן להם ממון כפי צורך השתדלותם והמותר יהי' להם להם לעת זקנה לעת תמוט רגלם מן ההשתדלות וכן אם יהיה להשיא בת או בנות יותר בקל יתרצו היורשים להשיאה כפי כבודה וליתן עמה ממון שלא זכו הן עדיין ולא הגיע לידן ממה שיתנו אחר החלוקה מן הממון שהגיע לידם אפי' אם יהי' בעין כ"ש אם יכלו אותו בהבלי עולם ולא תהיה לאל ידם להשיא לאחיותיהם לפי כבודם שישארו עגונות או ישיאום לא' הרקים נמצא שיש להם בהשארת הממון ת"י האלמנה תועלת לנפש ולגוף ולממון זה חלק רוב האלמנות עם בניהם ואין לחוש שמא תתן מן הממון לקרובותיה ותפסיד לבניה כי דעתו של אדם קרובה לבניו ואין אדם מניח בנו ונותן נכסיו לאחרים וכן מפ' בבתרא פ' מי שמת ב) תניא מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר' שמעון בן מנסי' אומר אין מתנתו מתנה שאם היה יודע שבנו קיים לא לא היה כותבן א' ר"י הלכה כר' שמעון בן מנסי' אלמא שמעינן שאפי' בשעת מותו אין אדם מניח לבנו ונותן נכסיו לאחרים כ"ש וכ"ש אלמנה שאינה משתדלת ומרוחת כ"כ בממונה ואינה יודעת מה מספיק לה ולבני' למזונות שאין לה קצבה שלא תעזוב עצמה ובניה ותתן שלה אפי' לקרובי' אם לא יהיו עניים ותתן להם בתורת צדקה ובזה תעשה טובה לה ולבניה