זכרון יהודה סג

באשה כל זמן שלא הגבה כתובתה היא נזונת משל בעלה ואין כח ביד היורשין לומר לה טלי כתובתיך וצאו הילכך אין כח ביד ב"ד לעקור דבר זה ועוד אני אומר שאפי' אם היה בידם לעקור אינה מועלת תקנתם רק למי שישא מכאן ואילך כי הנשואין יעשו על התקנה שהנהיגו מכאן ואילך אבל אינם יכולין לעקור זכות שיש לנשים היום בנכסי בעליהן כי מהיכן אנו למדין דהפקר ב"ד הפקר מאשר לא יבא לשלשת הימים וכו' היינו להבא וכן כל כיוצא בזה מי שיעשה כך וכך יפרע כך וכך אבל ליקח מזה ולתת לזה ולהפקיע זכות בני אדם בלתי מעשה שיעשה שנתחייב בעבורו אין להם כח וכן מי שלמד הפקר מאלה הנחלות וכו' מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ב"ד וכו' היינו דומיא דנחלה דאבות שהתורה צותה שהבן יורש אביו וצותה שהאב יכול לרבות לזה ולמעט לזה כי הם לא זכו בממון עד שימות האב וכל זמן עד שלא מת הוא שלו ויכול לחלק שלו, האיך שירצה גם ראשי האבות כל זמן שלא חלקו הארץ ולא זכה שום אחד בחלקו יכולין להנחיל כל מה שירצו וה"ה כל תקנות לעתיד ומי שיעבור על דבריהם יקנסו בכך וכך אבל דבר שזכה בו האדם כבר אין כח בהם להפקיע זכותו לא אב בבנו אם נתן לו קרקע מהיום ולאחר מיתה אין לו כח בהם לסלקו ממנו כ"ש לב"ד שאנו למדין אותו מאב ולפיכך במה שתקנו חכמים מזון האשה והבנות אין מפקיעין זכות שהיה ליורשין בממון מורישן כי עדיין לא זכו בממון כי אין היורש נוחל אלא מה שמנחילו מורישו ואין המוריש מנחיל אלא מה שיש לו לא מה שהוא משועבד לאחרים וכל מי שנושא אשה משעת הנשואין הוא משעבד ממונו מה שקנה ויקנה לכתובה ולכל תנאיה ואדעתא דרבנן מקדש כדת משה וישראל נמצא שאינו מניח ממון ליורשיו רק מה שישאר בן חורין משיעבוד כתובה ותנאי' כי במשועבד לכתובה ותנאי' זכתה האשה ואין מי שיוכל להפקיעה זכותה וכי יאמרו יקראו לנשים וישאלו את פיהן ויעשו התקנה כרצונן דבר ידוע הוא כי אימת בעל על אשתו כי כל איש שורר בביתו ואינה רשאה להמרות את פיו ואם תודה הוא מאונס כי אין אדם מאבד זכותו חנם ודמי להא דאמרינן א) נקטוהו בכובסי' כי היכי דלשבקי לגלימיה ואנוס רחמנא פטרי' כי אונסן הוא ידוע והוי כאילו מסרו מודעא על הדבר כי אונסן ניכר שאינן רוצות להתקוטט על בעליהן ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ועוד אני אומר אפי' הי' להם כח להפקיע זכות האדם במה שזכה כבר אינו מן הראוי להפקיע בנדון זה תקנת חכמים שתקנו בזמן המשנה והטעם הוא כי דבר גלוי ומפורסם מן התורה ומן הקבלה שכל דבר ודבר או בכל תקנה ותקנה אנו הולכין אחר הרוב כמו שנאמר אחרי רבים להטות וגרסינן בפ"ב דבתרא ב) אמר רב חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורי' וקורבא דאורי' אזלינן בתר רובא וכן ט' חנייות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה ומצא חתיכה בקרקע אנו הולכין אחר הרוב ומותר באכילה וכן חתיכת איסור בב' חתיכות היתר היא בטלה אם אינה ראוי' להתכבד ואם לא שאנו הולכין אחר הרוב היינו אוסרין לאכול בשר עד שיבדק לנו מכל י"ח טריפות וכן מצינו בתקנת חכמים שהתירו א"א לינשא ע"פ עד א' ואפי' ע"פ [עדות ע"א] דאשה דייקא ומנסבא ולא חששו שמא יש נשים פרוצות או מרוב תואתן לינשא לא ידקדקו בדבר וכן במים שאין להם סוף לא חששו למעוטא דאינן נמלטין ואע"ג דאשה בחזקת איסור א"א עומדת וכן אמרו רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא חששו שאינן מומחין וכן כל כיוצא בזה בכמה מקומות בתלמוד אין צורך להביאן כי הן מבוארין ועומדין כי כל תקנה א"א שתהיה טובתה כללית כוללת לכל המון בשוה אבל כשראו מתקניה שהיתה תקנה ותועלת לרוב המון העם תקנו אותה ולא חששו למעוטה אם יבוא להם הפסד בדבר ההוא כי מן הנמנע הוא שיהי' תקנה א' שוה לכל ולא יגיע הפסד ממנה אפילו לאדם א' לכך הלכו אחר הרוב ורובו ככולו ובנדון זה שלפנינו דבר ידוע הוא כי לפי רוב המון עם יש תועלת שתזון האשה מנכסי בעלה ויהיו הנכסים בחזקתה מכמה טעמים הא' כי הוא כבודו שלא תבוא לב"ד כדי לגבות כתובתה כי אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ועוד כשיהיו הנכסים בחזקתה היא תעמד ע"ע מלינשא וזה