זכרון יהודה סב

זה והלך ועשה קשר עם שמואל קריזו בעל דינו על העדים העניים והרויח פסק דין מהרב ר' יהושע שאמר לתפשם וקרא הפ"ד בשלמנקא ונתפסו ע"י ובבואו לטוליטולה לא נתבייש ונתרעם עליהם לרב דון משה ן' ורגיל נ"ר בב"הכ הי"ג במעמד כל הקהל בשבת שהעידו עדות שקר יראה שהוא חייב לשלם כל הנזק והצער והבושת שנעשה ע"י ועוד ראוי להענישו על שמלאו לבו לעשות דבר כזה לאנשים כאלו ועל לא דבר והנשארים ישמעו וייראו ועונש זה יעשו רבני המלכות אשר בידם שבט מושלים החותמת והפתילים לפי מה שיראה להם שהוא צורך השעה:

' ע"ח כך אירע מעשה שמת אדם אחד שהיה אמוד בממון ולא הניח בנים ולא אחין ואלמנתו תפסה הנכסים ואמרה שרוצה לזון מהם ואינה רוצה להוציאם מת"י אולי יפסדו ויחסרו לה מזונות ולפיכך נתעוררו אנשים מן הקהל לתקן שכל אשה לא תהיה נזונית מנכסי בעלה רק ג' חדשים ואז תהיה מוכרחת לישבע וליטול כתובתה ואני אומר לפענ"ד כי אין כח ביד ב"ד לתקן זה כי אע"ג דקיי"ל הפקר ב"ד הפקר זהו לענין ממון דוקא כדגרסינן בבבא בתרא א) אמר ר' יצחק מנין שהפקר ב"ד הפקר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ד' אלעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין לבניהם כל אשר ירצו אף ראשים מנחילין כל מה שירצו זהו דוקא בממון אבל מה שתקנו מזונות לאלמנה מנכסי בעלה הוא משום כבודו כי כבוד הוא לו שתתעכב לינשא בעבורו ולפיכך ארז"ל ב) משתמשת במדור בכרים ובכסתות בכלי כסף וזהב שנשתמשה בהם בחיי בעלה ועוד אמרו ג) יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשו ולא כלום ולא עוד אלא שהעמידו הנכסים בחזקת האלמנה דגרסינן בכתובות בפ' אלמנות נזונית ד) בעו מר' יוחנן יתומים אמרו נתננו לה מזונות והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראי' נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראי' ת"ש דתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראי' ש"מ נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועוד מצינו שיותר החמירו חכמים במזונות אשתו ובנותי' מבעיקר הירושה דאורייתא מפני תקנת מזונותיהם דגרסינן בבבא בתרא ר"פ מי שמת ה) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים וגרסינן בגמרא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסין מועטין מה בת אצל האחין הבת נזונת ובנים יחזרו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת אלמנה נזונת והבת תשאל על הפתחים והטעם הוא כי אדם מקפיד על זילותא דבתו יותר מעל זילותא דבנו ואדם מקפיד על זילותא דאשתו יותר מעל זילותא דבתו הלכך יפו כחה במזונות כ"ז שמעכבת לינשא בשבילו ואע"פ שמפסיד לבניו ממון יותר אדם מקפיד שלא תתבזה אשתו ממה שמקפיד על ממונו וכן מצינו שיותר אדם מקפיד על בזיונו יותר) מעל צער גופו כ"ש על הפסד ממונו דתנן בסנהדרין ו) ובסוטה ז) האיש נסקל ערום כדי שימהר למות ואין האשה נסקלת ערומה כי יותר היא חפצה שתצטער ולא תמהר למות ממה שתתבזה ליסקל ערומה וכן שנינו בכתובות ח) אלמנה מוכרת למזונותיה בין בב"ד בין שלא בב"ד ומפרש הטעם בגמרא משום שאין אדם רוצה שתתבזה אלמנתו בב"ד וכיון שתקנו חכמים מזונות לאלמנה כ"ז שלא תתבע כתובתה מפני כבוד בעלה אין כח ביד ב"ד לעקור דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כמו שמפורש בכמה מקומות בתלמוד כ"ש וכ"ש ב"ד שבדור הזה שלא יוכלו לעקור דבר שמפורש בתלמוד והסכימו עליו כל הפוסקים דתנן בכתובות בפ' נערה ט) לא פירש לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותך בביתי חייב מפני שהוא תנאי ב"ד כך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה וגרסינן עלה בגמרא רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל ופסקו כל הפוסקים כשמואל שתלוי