זכרון יהודה נט

ופרע קצת ולפי שביקש ממנו שנשגר לך השאלה ולידע אם הדבר כן לא צוינו למשכנו עד שנדע אמיתת הדבר הודיענו אם הדין כמו שפסקנו ומן הטעם שפסקנו או מטעם אחר כפי מה שיראה לך מנוסח הכתב הכתוב לעיל אם לא יוסף בן קרש"ף: גם הודיעני מתשובת שאלה שכתבת שאפילו אם ישבע לבעל דינו ויפטר ולאחר זמן בא לידו ממון או חפץ משל אותו הנשבע שדין הוא לישבע עליו וליטול אע"פ שנשבע כבר האחר ונפטר וזה בא להכחיש שבועתו וזה דבר תימא וכ"ש אם הראשון נאמן מן האחרון אם יקל בעינך תכתוב ראי' על הדבר הזה

תשובה נ"ל שהדין עם שמעון דהא דאמרינן שאינו נאמן לומר שפרע לאחר שכפר היינו דוקא כשהכחישו עדים בטענתו ראשונה ואינו יכול לזכות בה כדגרסינן בפ"ק דמציעא א) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ומשלם וכן פסק רבנו יונה ז"ל בבבא בתרא פ' חזקת ב) על ההיא דטוען וחוזר וטוען בד"א שאין הטוען חוזר וטוען לסתור דבריו הראשונים במקום שהוא מתחייב בדין בטענתו ראשונה אבל אם זכה בדין אילו עמד בטענתו הראשונה יכול לחזור ולזכות עצמו בטענה אחרת כיצד היה טוען בטענה וא"ל להד"מ ואין שם עדים שלוה יכול לחזור ולטעון לויתי ופרעתי ואיני אומר הרי הודה מתחילה שלא פרע שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ועכשיו מודה שלוה והרי הוא חייב אלא כיון שאילו עמד בטענתו הראשונה היה זכאי יכול לזכות בטענה שנית וכן פסק הר"י בן מיגש ז"ל האי דין טוען וחוזר וטוען היינה כשהכחישוהו עדים בטענתו ראשונה אבל כל זמן שלא הכחישוהו חוזר וטוען אע"ג דנפיק לבראי דמיגו דאי בעי קאי בטענתיה קמייתא ומיפטר מצי נמי טעין אחריתי ומפטר וכן כתב הרמ"ה וכן כ' א"א הרא"ש ז"ל ואשר כתבת שאכתוב לך ראיה על התשובה הכתובה מעבר כתב זה הראי' הוא מההיא דגרסינן בקמא בפ' הגוזל קמא ג) אמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך והלוה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ואח"כ באו עדים שחייב פטור מ"ט דאמר קרא ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבל בעליו שבועה שוב אין משלמין ממון דס"ל שהשבועה במקום התשלומין והוי כאילו פרעו ממון הילכך לא יתחייב בשביל אחרים שהעידו דהוא חייב לו ופסק רב אלפס ז"ל ולית הילכתא כרב דאמרינן א"ל רמי בר חמא לר"ן מכדי דרב לא ס"ל משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושי לדרב בעלמא והא רב קרא קאמר קרא כי אתא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתי שנא' ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע והלכתא כרב נחמן ואפי' אתי חד סהדי דאית לי' גבי' מנה ואשתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא סהדי אחרינא מצטרף בהדי קמא ומחייב לשלומי עכ"ל כי רב נחמן סובר שהשבועה אינה במקום תשלומין נמצא שאינו פרוע עדיין וכשימצא מקום לגבות חובו יגבנו וכן פסק א"א הרא"ש ז"ל יהודה בן הרא"ש ז"ל

עו) תשובת שאלה עמדתי על הגליון אשר כמה אמות ארכו ועל הזכות אשר הביא ר' שמואל חלפון על החלקים אשר יש לו בבית אשר באו עליו לדין ועל החלוקה אשר עשה עם היתום ואמה וראיתי איך היה ענין הבית מתחילתו ועד סופו ואיך בא מאיש לאיש עד שהגיע לאלו האנשים וכך היה הענין כי הבית הזה של ר' אברהם חלפון הנק' דאלמון והניח ה' בנים ר' יהודה ור' יוסף ור' יעקב ור' משה ור' בנימין ור' יהודה הניח שני בנים ר' אברהם ור' יוסף ור' יוסף ור' אברהם הניחו ד) ד' בנים ר' אברהם ור' משה ור' שמואל שהוא הבע"ד ור' יעקב אביו של ר' יוסף שהוא בע"ד הב' (ור' יעקב ור' אברהם) ור' יעקב ור' אברהם הניחו ה' ה) בנים ר' אברהם ור' דוד ור' משה ור' יהודה ור' משה ב"ר אברהם לא הניח רק בת ושמה אודו דוניא אמו של ר' יוסף שהוא הבע"ד הא' והיתה נשואה עם ר' יעקב אחיו של ר' שמואל שהוא בע"ד הב' ור'