זכרון יהודה נח

חדא שמחמת אונס פסלם ועוד שאין אדם יכול לפסול בדבריו עד שהוא כשר ודאי לגבי ממון דאתיהב למחילה מועיל אבל לגבי איסורא לא ואין להביא ראיה מההיא דגיטין א) דבעל אומר לפיקדון ושליש אומר לגירושין ופסק רב אלפס כרב חסדא דשליש נאמן משום דמהמני' דהתם פסקו בעלי תוספות וכן הסכים א"א ז"ל להלכה כרב הונא דאמר בעל נאמן ואע"ג דהמני' לשליש וכן העיד הרמב"ן ז"ל שראה בנוסחא ראשונה מכתיבת ידו מאן דפסק כר' חסדא ואנן לא ס"ל הכי דר' הונא רבו של ר' חסדא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד היה כתוב בה על ההיא וניהמני לשליש מי קא נפק גיטא מתותי ידו דליהמניה ואי ק' לך הא קמייתא דאמרינן שליש לא מהימן ואע"ג דלא נפיק גיטא מתותי ידיה מהמן התם בעל קא מכחיש לי' הילכך איתרע שלישותי' הכא קא מודי לי' עכ"ל וכתב א"א ז"ל וכיון שלא נתגלה טעמו של רב אלפס ראוי להחמיר כדבריו הראשונים וכמה שפסק ר"ת וגם אין להביא ראי' מההיא דפריש תלמודא בגיטין פ' מי שאחזו ב) על ההיא משנה מעכשיו אם לא באתי תוך ל' יום ומת תוך ל' יום הוי גט וליחוש שמא בא ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי אלמא דמהני נאמנות לגבי איסורא אין ראי' מהתם דהכי פירושא באומר נאמנת עלי שלא באתי אפי' אם היא תאמר שלא באתי הגט נט מהא למפרע כי אני מבטל התנאי שהתניתי עמה אם לא באתי כך מפרשים בעלי התוספות מחמת קו' ולא היה לי פנאי להאריך בענין מחמת כובד משואות שהי' עלי אבל לקחתי מן הבא בידי לפי שעה כי השליח בא יום ד' פ' אלה מסעי וכתבתי מה שכתבתי ביום ו' באותו שבוע אחר שקראתי כל הקונטרוס ששלחת בענין זה ואשר שאלת אם יש לאשה צד טענה בכבישת המטלטלין מצד מזונותיה אינה צריכה לפנים כיון שהי' לה נכסים מיוחדים לחצי נדונדיא ולמזונותי' ואפי' אם היה טענה לאו כל כמינה לתפוס נכסי בעלה בלא מרשותו ואשר שאלת אם על מסירת מודעא כזאת אם יש לב"ד להכות ולגבות וכו' א"א ז"ל כ' בפסקיו על ההיא דרב מנגיד אמאן דמסר מודעא אגיטא וכו' והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי דאמרי בכולהו לא מנגיד אלא אמאן דמקדש בביאה ואע"ג דר' יוסף ס"ל כלישנא קמא דרב בפ"ק דקדושין ג) בשל סופרים הלך אחר המקל ובנדון זה אפילו למי שפוסק כלישנא קמא דרב לאו בר נדוי הוא שבלא המודעא היה הגט בטל מחמת האונס ותבא עליו ברכה על שגילה הדבר טרם תתקדש האשה ותבא לידי קילקול עלה בידינו מתוך ב' תשובות שכתבתי שאונס ממון הוי אונס ראוי למסור עליו מודעא ואפי' לא ידעו העדים אמיתת ההפסד רק שידעו שראוי לירא מן האונס ההוא ע"י הוכחה או אמתלא ושביטול מודעא של גט אינה מועלת היכא שהכירו [שאין האונס נסתלק בשעת נתינת הגט ושאין אדם יכול לפסול עדים ד)] הכשרים לגבי איסורא ולפי זה בנדון שלפננו הגט פסול ואין קדושין תופסין בה הנה כתבתי דעתי הקצרה והוא כטיפה מן הים נגד דעת כל אחד מחכמיכם הנקיי' והברה והם יברירו הסולת מן הפסולת בנפת שכלם ואם העתרתי דברים עליכם על כל פשעים תכסה אהבתכם

שאלה ע"ד ילמדנו רבנו חנוך בן ראובן תבע אחי אביו שמעון והוציא עליו כ"י שהיה חייב לראובן אביו מנה ובכתב ההוא כתוב בו לשון זה ואני חייב במנה הנז' חוב גמור בנאמנות גמורה ובאחריות ובחיזוק השטרות והיה לזה הכתב שנעשה כמו ל"ח שנה ושמעון השיב שלא היו דברים מעולם ושאינו כ"י ואמר חנוך שישבע שאינו כ"י ויפטר ולא רצה שמעון לישבע והודה בב"ד שהוא כ"י וחזר לטעון שפרע לאביו ראובן בעודו חי ורצה לישבע ולפטר שכיון שהודה מפי עצמו ולא הוחזק כ"י בב"ד ולא באו עדים שהוא כ"י יש לו לישבע ולפטר וחנוך טען שכיון שהודה בב"ד לאחר שכפר לאו כל כמיני' שישבע ולפטר שכיון שהודה בב"ד כאילו הוחזק כ"י ועוד שיש נאמנות בשטר כמ"ש למעלה ואני ואחרים עמי פסקנו שהדין עם חנוך מטעם שאינו יכול לומר פרעתי אחר שכבר הודה בב"ד ושמעון נסתלק מדיננו ולפי שביקש ממנו שיהא נמלך עוד יום א' אם ישבע על הסילקא ולא רצה לישבע מיד כפי הסכמת הקהלות נתננו לו הסילקא ופסקנו הדין שיפרע הממון