זכרון יהודה נו

חובתו הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ויוכל לפסול כל אדם לחובתו אבל לענין איסור אינו יכול לפסול שום עד לפע"ד ואפי' לפי דבריו בלשון זה אינו יכול לפסול שום עדים דכיון דידעי אונסו ונתברר להם א"כ מה שפוסל עדיו לא מהני מידי ולא דמי למודעא גרידתא דכיון שלא הכירו אונסו ומבטל המודעי ופוסל עדיו כיון שביטול המודעא מועיל לבטל המודעא הרי נסתלק האונס כי דיבור האחרון מבטל הראשון ומש"ה יכול לפסול כל מה שירצה אבל בנדון זה שלא נסתלק האונס קודם ביטול המודעא גם פסול העדים [אינו כי מחמת האונס הוא פוסלם והשם יצילנו מעונש הדין ושלום מעלתך תעלה מעלה ורחבה ונסבה למעלה כחפצך וחפצי נאמני מעלתך דורשי שלומך וטובתך ומתפללים בעדך לאלהי קדם מעונה הבאים בחתום וכורתים אמנה באמונה היו דברינו דברי היושבים בגנים חברים בפרשת הם המדברים אין זה ספר כריתות אבל הוא ספר מקנה החתום והגלוי מודעת בכל הארץ יושר אמרים הנה אלהים עולים מן הארץ הארץ האירה מכבודו וכוכבי ערץ ערץ וארץ אל עליון קונה אמנם עולם חסד יבנה בו חכמה ובינה ומשפט יתאוששו חסד ואמת נפגשו ובו לימודי ה' לא יחסרו כל טוב וכתר מלכות לבשו עוז ומשפט וחטאת יהודה כתובה בחסד ואמת יכופר ותיטב לה' משור פר חסדאי הוא וחסדינן מיליו וכינור מהלליו מנגן מאיליו רוח ה' נשבה בו רוח צפון תחולל מצפוני חכמת לבבו אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה ונחנו מה מול הרים הגבוהים ובעבור נסות אותנו בא האלהים וענותו ואהבתו מקלקלת השורה לדעת דעתנו הקצרה הלא היא נגד דעתו הרחבה לכלא חשיבא וכתבנו לך דעתינו ואתה תבחר ולא אנו ועל זה חתם הר' יעקב והר' יהודה בני הרא"ש ז"ל. מי אשר יבא אחרי המלכים אשר כבר עשוהו מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אליהם לחלוק על דבריהם אשר בראיות ברורות דבריהם מוכיחים שפתים ישק משיב דברים נכוחים עאכ"ו צעיר כמוני אשר הזמן מארץ מולדתי הוציאני וטוליטולה טלטולי גבר טלטלני טרם למדתי חכמה וגם פה לא עשיתי מאומה ונטל רוב המדבר בלשוני וכבד פה וכבד לשון ואיני כדאי שאתם שולחים לי לדעת דעתי הקצרה אמנם לפי הענוה אשר בכם גברה אחוה דעי אף אני אחר דרישת השלום כפי קוצר לשוני הנה לשלום מר לי מר וזאת ליהודה ויאמר ראיתי את הארץ והנה נשחתה נשים באות מארות אותה תולות עצמן בשקריהן להפקיען מחמת בעליהן ואפופהון בידהון וראוי להחמיר בדבר זה אפילו בלא ראיות מבוארות כל זמן שלא בתלמוד הפך מזה כ"ש שנדחוק להכניס פילא בקופא דמחטא ולבקר דברים לא כן ולהקל באיסור א"א אמת ויציב כי הנכבד הנעלה ר' חסדאי קרסקש מעיר ברצלונא שאלני בדין זה ושלח לאחי הר' יעקב נ"ר ולי כתבו וזה היה תחילתו היום החלותי לשאל לי וכתב בו מה שזה לשונו ודרשתי מאת אחוזת מרעי אלופי ומיודעי לחוות דעי אף אני עם יתר חכמי עירנו במעשה בא' שקבל ממון רב כדי לגרש אשתו והקדים למסור מודעא על הגט וירדנו למנין ואחר משא ומתן ושקלא וטריא הסכמנו לדעת א' והתרנוה לינשא איש נימוקו עמו בטעם נכון ובראיה ברורה ויען כי המגרש בדברי התולים צועק חמס וקרי לן בי דינא שרי' נגיש עצמותינו עדיכם ומי ב"ד יגיש אליכם עכ"ל ואני לא עמדתי על תוכן תחבולת האשה ויועציה בדבר הזה כאשר ידעתי עתה מקונטרוס הסיפור ששלחו לי וכתבתי לו שדעתי הי' שצריכה גט שני מספק כמה שתראו בנוסח תשובתי אשר שלחתי לו ולא מלאני לבי להצריכה גט בודאי לפי שלא ידעתי תוכן הענין וגם מפני שא"א ז"ל פסק שמועיל ביטול מודעא אפילו אם לא ידעו בסילוק האונס והביא ראיה מההיא דערכין דמועיל ביטול המודעא גבי גט ע"י כפיי' גם כי יש טעם לחלק ביניהם כמו שכתבתי בנוסח תשובת הרי חיסדאי אמנם אין משיבין את הארי אחרי מותו ומשום מצוה לקיים דברי המת לא אמרתי ליתן לה גט שני רק מספק אבל אחר שעמדתי על קונטרס הספור וראיתי כל אשר עשתה לו אשתו ויועציה נתחזקתי יותר בדבר להצריכה גט ודבר ידוע הוא כי נט אינו אלא לרצון האדם ואינו מוציא אלא לרצונו וגם באותן שכופין אותם להוציא כופין עד שיאמר רוצה אני לא היה גט אם לא שאנו תולין שכפין כן לבו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וכל זה הוא מפורש בערכין ובבבא בתרא ואין צריך להאריך הלא הם כתובים ומפורשים וגלוים לעיני כל הוגי התלמוד וכבר הביאו כ"ז החכמים בתשובותיהם