זכרון יהודה נג

זה נאמר ולא סברו בה שום חולק בגמ' דאפי' אביי ורבא מודו וטעמי' כדאמרן דבי דואר עדיף טפי מב"ד שיש כח בידו לכוף בגופו ובממונו וכך קבלתי מפורש מפי רבותי ז"ל וכן בשיטת אבא מארי ז"ל הילכך אף ב"ד שלנו הממונין היום בקהלות אלה בי דואר חשיבי שיש כח להם לכוף בגוף וממון וכיון דלא אזיל וקביל אחולי אחיל ואע"פ שיש לדחות דלא אמרינן הכי אלא היכא שלא מסר מודעא אבל היכי דמסר מודעא הא חזינן דלא אחיל מידי דהוא אתלו' וזבין זביני' זביני משום דאגב אונסי דזוזי גמר ומקני ואפ"ה מסר מודעא מודעי' מודעי וכדמוכח מההיא דאמרינן א) מאן דחתם אמודעא שפיר חתם ומאן דחתם אאשקלתא שפיר [חתם] לא דמי דשאני התם דכיון דחזינן לי' דאניס ואין לו צד להנצל מן האונס איכא למימר דלא גמר ומזבן אע"ג דאיכא זוזי כיון דמסר מודעא אבל היכא שבידו להנצל מן האונס ולא אזיל וקביל ודאי אחולי אחיל אלא אעפ"כ מסר מודעא דסבר הוא אתפוס החבל בשתי ראשיו כדי שיתנו ויחזרו ויתנו אלא שאין אנו צריכין לזה מן הטעמים שכתבתי. ועוד אפשר לנו לדון ולומר שאפי' היה עדותן של עדים אלו על האונס מבורר כיון שבשעת נתינת הגט פוסל כל עדים שיעידו על שום דבר שיתבטל בו הגט ושיורע כחו שוב אין חוששין לעדותן וכ"כ הרשב"א ז"ל על ביטול המודעות וז"ל ואני אומר להוציא ידי כל ספק שיבטל כל מודעא ועוד שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא לפניו וא"ת ומה יועיל לגבי איסורא אם יעידו עדים כבר העידו אני אומר כל שהוא פוסל עדים אף הוא מבטל כל מודעא לגמרי וכאותה שאמרו בפ' מי שאחזו ב) וליחוש שמא בא באומר נאמנת עלי שלא באתי וליחוש שמא פייס באומר נאמנת עלי שלא פייסתי אלמא כל שאינה מאמינה אינו טורח לבא ולפייס וטעמא דמלתא דכיון שאינו יכול לקלקלה בב"ד אינו מצי לקלקלה בידי שמים וכדאי' בירושלמי בריש מכילתין וה"נ כיון שהוא פוסל עדיו ואינו יכול לקלקלה בב"ד אף הוא גומר בלבו ומבטל כל מודעות שקדמו לו שאינו מצוי לקלקלה בידי שמים ע"כ. ואני רוצה לדקדק אחר ראיותיו אע"פ שיש לדון עליהם כבר הורה זקן ופשטה הוראה זו בכל גלילותינו ועושין בה מעשה וכ"ת האי טעמא לא מהני אלא למסירת מודעא גרידתא הא הוא דקאמר לה רבינו ז"ל אבל היכי שנתברר אונסו מאי מהני פיסול עדים אם אנו יודעים שמתוך אונס הוא מגרש לא היא דהתם ה"נ איכא למימר כיון שהוא פוסל עדיו ואינו יכול לקלקלה בב"ד אף הוא גומר בלבו ומגרש בלב שלם אע"פ שאונסין אותו ע"כ וליכא למימר דכיון דמתוך האונס פיסל עדיו האי פיסל עדים גופא לא מהני מידי דא"כ במסירת מודעא לחודה אמאי קאמר רבינו ז"ל דמהני פיסול עדים דהא מסירת מודעא היינו דאנן מהמנינן לי' דאנוס הילכך אי מהמנינן לי' דאניס פיסול עדים מאי מהני הרי מתוך אונס פוסל אותם ואי לא מהמנינן דאניס א"כ אין ממש במודעתו ואפי' ביטול לא צריך דליכא למימר דמסירת מודעא דגיטא ומתנתא לאו היינה דאניס אלא דבליבה לא ניחא לי' שכבר הוכחתי למעלה דאי לאו דאניס אלא דבלבי' לא ניחא לי' דברים שבלב נינהו ואפי' ביטול מודעה לא צריך ואף הרשב"א ז"ל עצמו כ"כ דמודעא דגיטא ומתנתא מטעם אנוס אתיא עלי' עוד כתב בפ' השולח וז"ל מודעא דמאן אילימא דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ואפילו תולה מודעתו בדבר ונמצא שאותו דבר לא היה מעולם וכיחש לעדים אפ"ה הגט בטל מכיון שהוא אמר שהוא אנוס ואיכא גילוי דעת שהוא אנוס שהרי הוא מבטל והרי יש כאן גילוי דעת שאם אינו אנוס בכך למה מגרש אם אינו רוצה לגרשה לא יגרש אלא ודאי אנוס הוא אלא שמתירא לגלות אונסו או שרוצה לכסותו ותולה אותו בדבר אחר ע"כ הכותב דורש שלום אוהביו ורבותיו הצעיר בבית אביו חסדאי בן הר' יהודה בר' חסדאי זלה"ה. . תשובה תחילה נדון על מסירת מודעא וביטולה ואח"כ נדון על האונס גרסינן בפ' חזקת ג) רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ופי' ר"י בן מגיש ור' מאיר הלוי ז"ל דאיירה בפשרה כגון ראובן תובע לשמעון וא"ל תן