זכרון יהודה נב
Zichron Yehudah 52 · זכרון יהודה · free full Hebrew text
Open in the reader →המטלטלין דאינשי לא בקיאי בה שפיר איכא למתלי דטעו בהכי כיון דאינהו מבארי מלתייהו דנהי דודאי לעד לא מהמנינן לי' במאי דהדר ואמר שמה שהעיד שנתברר אצלו האונס הוא מפי אנדיו בנגדין לבד ושהוא היה מאמין בו משום דבהא שייך למימר שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דאע"ג דקיי"ל כמר בר רב אשי דאמר בפ' האשה שנתארמלה א) ובפ' חז"ה ב) דהעדים שאמרו מודעא היו דברינו נאמנים וכמו שפסקו רוב הפוסקים דההיא כשאין כ"י יוצא ממקום אחר וכן פ' ר"י הזקן וכל המפרשים ז"ל וכדמוכחא כולה סוגיא דהתם דאין דרך לנטות ממנה כלל הוא בכ"י יוצא ממקום אחר אפי' מר בר רב אשי מודה דאינן נאמנים ואע"ג דמודעא ניתן לכתב וכן נמי ההיא דהתם דתנאי הי' דברינו מפרשי לה נמי בכי האי גוונא דאין כתב ידו יוצא ממ"א הא בשכ"י יוצא לא מהמני דהו"ל כחוזרין ומגידין וכ"ש בנדון זה שכ"י יוצא ממ"א שאחר שהעידו שנתברר להם האונס לאו כ"כ לחזור ולומר שמפיו לבד נתברר להם דבהא לא עביד אינשי דטעו אבל בבירור האונס בהא איכא למימר דטעו כיון דאינהו מבארי שלא ידעו אם מכר אנדיו המטלטלין ההם או משכנן דבהא אפשר למטעי דמפני שידעו מאז שהמטלטלין היו שלו סבורין שגם עכשיו הוא נאמן עליהם שרוב בני אדם שלא ידעו בטיב דיני ממונות חושבין כן מחמת דיני האומות שהוא כך וכך וכיון שכן סומכין על ביאורו של העד שהרי מבארין באיזה צד נתברר להם וכדכתבתי וכ"ת כיון דאיכא לספוקי בלשנא דסהדי אי בריר להו אונסא שפיר אי לא א"כ הו"ל ספק מגורשת ונעמידנה על חזקתה בחזקת א"א היתה לא היא דהא איכא סהדי דמסהדי עלה שנתגרשה דהיינו עדי הגט ועדי מסירתו והיא עדות ברורה שבשבילה התירוה ב"ד לינשא ועדות המודעא אינו עדות מבואר מאחר שאינם מבארים באיזה ענין נודע להם שהיה אנוס ע"כ וכדכת' וכיון שכן עדות זה האחרון שאינו ברור אינו יכיל לגרוע כחו של הא' שבשבילו התירוה ב"ד לינשא דכיון שהתירוה לינשא אזיל לה חזקת איסור שלה וקמת לה בחזקת התר ודמיא הא מלתא קצת למאי דאמרינן בפ' האשה שלום ג) דאם עד א' אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת הרי זה לא תצא מהתירה הראשון ואמרינן טעמא התם משום דבכל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים והא התם דבחזקת א"א היתה ואי אתי עד שני קודם שהתירוה לינשא הו"ל עד ראשון עד א' בהכחשה ולא כלום ואפ"ה כי אתא אחר שהתירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון דהו"ל כחד במקום ב' ה"נ כיון שהתירוה ב"ד לינשא ע"פ עדים הראשונים ועדות אלו אחרונים אינו עדות מבורר לא תצא מהתירה הראשון דעדות שאינו מבורר במקום עדות מבורר הו"ל כההיא דקרי לי' חד במקום ב' וגרע מינה וכ"ש אחר שהגיד א' מן העדים שהוא לא ידע אם המטלטלין ההם היו שלו של המגרש או היה זכות לכובשים עליהם דבהא ודאי פשיטא דלא חוזר ומגיד הוא ואין בעדות שום ממש לאוסרה אחר שכבר הותרה ע"פ עדות הראשון שהוא עדות ברור דליכא למימר בכה"ג דהא איכא סהדי דידעי דאנוס הוא דהיינו עדי המודעא ואם לא ביארו בשטר המודעי יבארו עכשיו איך נתברר להם דהא לא נפק האי קלא אלא מתוך עדותן של העדים וכיון שהא' ביאר עדותו בענין שא"א מתוך עדותן שיהא האונס ברור להם תו ליכא למיחש להו וכ"ש כאן בנידון זה שהעדים הם במקומו של המגרש והוא מתרחק היום להביא עצות מרחוק לאוסרה ולעגנה שאם היה לו עדות אחרת מבואר מזה הי' מגלה אותו ומפרסמו מצורף לזה שאילו היו העדים יכולין לדעת ידיעה ברורה שהמטלטלין ההם הם שלו בענין שיוכל להוציאם בב"ד שוב אין לו טענת אונס כיון דלא אזיל קביל בבי דינא אחולי אחיל ואע"ג דס"ל לאביי ורבא דכתבינן מודעא אמאן דציית דינא הא אמרן דטעמא משום דאיכא דחייש דלמא לא מזדקקי לי' בי דינא וכמ"ש רבנו שמואל ז"ל או משום דב"ד לא כפי אלא בשמתא ואיהו חייש דלמא איהו לא קפיד בשמתא דרבנן אבל היכא דיש כפיה גמורה ויורדין לנכסיו כמו במקומותינו אלה שיש בכל קהל וקהל אנשים ממונים לתת דין בין אדם לחבירו וכופין כל א' וא' ע"כ בגופו ובממונו ויורדין לנכסיו בכי האי ודאי לא מצי למטען טענת אונס וכדאמר ר' יוסף בפ' הנזקין דאין דין