זכרון יהודה נא

מצאתי שיוכלו העדים לדעת באותה כבישת המטלטלין שום דבר שיהא האונס ברור להם ועוד מצאתי בלשון המודעא לשון שאין לפקפק בו והוא זה גם ידעתם כי היא ואמה נבונא דונא עכבו בידן כלי כסף וכלי זהב ומלבושין ותכשיטין וכלי בית וכלי חמדה וספרים שהפקדתי ושלחתי אצלן כאשר ישלח כל אדם אל ביתו זו אשתו נאמנת ריחו כמעט שלא הי' דבר נחמד וכלי יקר אצלי שלא שלחתי אצלן והפקדתי אליהן וכי מרדה בי אסתר אשתי כבשו היא ואמה ת"י וכו' והנה אומרות לי דאני שאם אתבע אותם לדין שיכפרו בהן אי יטענו שמכורין הן אצלן או ממושכנין ושלא אוציאן לעולם מתחת ידן עד שאכנע לעשות רצונם לגרש אשתי הנז' כי ידוע שיש שם ספרים וכלים ומטלטלין יקרים מאוד וכמעט שלא [יוכלו] לאנוס ולכוף אותי במין ממיני כפייות גדול מזה להיותי חסר מהם כפי עניני וכוספי אליהם מאד כי הם מחמדי הטובים ולזה ראיתי כי אין עצה להוציא המטלטלין ההם מת"י מא אם לא כשאכנע ליתן גט לאשתי אסתר הנז' כי מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו הודיתי אך דבר שפתים ליתן לה גט וכו' עכ"ד הנה אלו עיקר דברי המודעא והרי הם המיוסדים על טענה זו שהם היו מיראים אותו שאם יתבעם בדין יכפרו אותם או יטענו שמכורין הן או ממושכנין וכן מתוך דבריו שהוא בעצמו יודה שאין לו עדות ולא ראיה ברורה שיוכל להוציאם מהם בדיינין שאילו היה בידו עדיות או ראיות מספיקות היה תובע אותן בב"ד וכיון שכן גם העדים א"א שיהי' אונס ברור להם שאין האונס יכול להיות ברור להם אא"כ ידעו שהמטלטלין הם שלו בלי ספק ולא יוכלו לטעון לו בעדן שום טענה ואילו העדים היה להם ידיעה זו לא הי' לו במה שיירא שאם הי' תובען לב"ד יכפרו אותו או יאמרו שהן מכורין וכיון שהוא מודה בזה גם העדים כשמעידין שנתברר להם האונס אינם מעידין אלא על האונס הנזכר כדבריו לא על אונס אחר שלא העיד הוא הילכך אין לך עדות העדים גדול מזה שיש בדברי עצמו שאין בעדות העדים שום בירור אונס כלל וזה מבואר לדעתי

מעתה אחר שהוכחנו שאין בעדות העדים שום בירור אונס שא"א שיהי' האונס ברור להם חזרה המודעא כמודעא גרידא והרי נתבטלה תכלית הביטול כמו שהוכחנו ושוב אין בדבר בית מיחוש ועוד אני חוכך לדון שאפילו היה מקום לספק בענין שיוכלו העדים לדעת בירור האונס אין לנו לחוש שיהי' אנוס מחמת מה שהעידו העדים שנתברר להם שהוא אנוס כיון שלא ביררו באיזה ענין נתברר להם האונס משום דלעולם לא מתקרי ידעי' באונסו כשסותמין העדים דבריהם ואומרים אנו ידענו שהוא אנוס ולא יבארו באיזה ענין הוא האונס אלא צריכין לבאר שפ' אנס את פ' על ענין כך וכך לפי שעדים הם ולא דיינין ורוב המצוין אצל עדות לאו דינא גמיר שידעו באיזה ענין נקרא אונס מבורר ובאיזה אינו מבורר וזימנין דאינהו סברי שהוא אונס ברור ואינו כן וע"כ צריכין לבאר דבריהם מה שהם יודעים בענין האונס באיזה ענין הם יודעים כדי שיוכלו ב"ד מתוך דבריהם לדון דין אמת לאמיתו דאנן לעולם לא סמכינן אסופרים אלא במלתא דאינהו אית להו למידע דלימא שהוא דבר שעל הסופרים מוטל לדעת מצד אומנותם כמו חזקה על העדים שאין מעידין על השטר אא"כ נעשה גדול וכדומה לזה אבל מלתא אחריתי דספרי לא שייכי בה לא סמכינן עלייהו כלל דאפילו במידי דשייכי בה קצת כי לא הויא מלתא פשיטא מתמיהינן אמאי סמכינן עלייהו כדאמרינן בפ' יש נוחלין ח) אקנייה וקנינא מיניה לא צריך קניינא מיני' ואקניי' צריך ואמרינן מי איכא דאנן לא ידעינן וספרי ידעי שיילינהו לספרי דאביי וידעי לספרי דרבא וידעי וכיון דאפי' במלתא דאינהו שייכי בה מתמהינן היכי סמכינן עלייהו כ"ש במלתא דלא שייכי בה דלית לן למסמך עלייהו אע"פ שאמרו סתם שנתברר להם שהוא אנוס אא"כ שיאמרו האונס הילכך בנדון זה אע"פ שהעדים יאמרו שנתברר להם כיון שאינם מבררין באיזה ענין מבורר להם לא סמכינן עלייהו ואין כאן ידיעה באנסי' אלא תלינן שמחמת שהם הכירו מאז המטלטלין שהיו שלו וכסבורין שהוא נאמן עליהן שלא מכרן ומשכנן ושעל הטוען שמכרן עליו להביא ראיה מש"ה קאמרי שנתברר להם שהוא אנוס וכ"ש במקום הזה שחזר העד האחר והעיד שלא ידע אם מכר אנדיו הנזכר אותן