זכרון יהודה מט

מאי דהוא קושטא דמלתא אפילו לדידן דאית לן דברים שבלב אינן דברים ד"ת דטעמא משום מצוה לשמוע דברי חכמים הא לא"ה מאי הודאתו כיון דמתוך כפיי' היא לא הודאה ואע"ג דבדרך דחיי' קאמר לה למימרא דמהכא לא תפשוט דאפשר דדברים הויין דברים ודאי דקושטא דמלתא דטעמא משום מצוה לשמוע הוא אפי' לדידן והיינה דנקט לה בבבא בתרא ובגיטין ובכמה דוכתי מהאי טעמא וכן כתב ר' אהרן הלוי ז"ל ומ"מ שמעינן מהאי סוגי' דכיון דאפי' במגרש מתוך אונס הוה קס"ד למימר דמאי דבליבי' לא ניחא ליה הוו דברים שבלב ולאו הוו דברים דודאי לדידן לפום מסקנא כ"ש שאין שם אונס כלל אלא דבליבי' לא ניחא לי' דמיקרו דברים שבלב, לא הוי דברים וברור הוא וכי תימא דכי מוסר מודעי מעיקרא לאו דברים שבלב נינהו אלא דברים שבפה כיון דקיי"לן כר' יוחנן דאמר אתי דיבור ומבטל דיבור א) וכ"ש היכא דאיכא מעשה דהיינו נתינת הגט ליד האשה דמיקרי מעשה לכ"ע וכדאיתא התם דכי יהיב לי' לגיטא מדעתיה בלא כפייה בטל ליה לדיבורי' קמא והו"ל דברים שבלב לחוד וא"כ ביטול מודעא למה לי אלא ש"מ דבגט ובמתנה טעמא דמודע גרידא מהניא משום דכיון דלאו זוזי מקבל כי מסר מודעא וקאמר אנוס אע"ג דלא מסדר לאונסי' מהמנינן לי' דאנוס דמאי טעמא לימא דאנוס אי לאו קושטא דמלתא הכי הילכך בנידון זה דקיבל זוזי אין מסירת מודעתו ראי' על אונסו כל שלא נתברר האונס ממקום אחר וכדכתבתי

מעתה אנו צריכין לדון על בירור האונס אי מיקרי האי ידעינן באונסי' דודאי מדאמרינן רבה ורב יוסף בפ' חזקת הבתים ב) דלא כתבי' מודעא אלא למאן דלא ציית דינא שמעינן דלא אפשר למהוי ידעי' באונסי' אלא א"כ ידעו העדים באותו אונס (הילכך שאם יודע ל מה שיודעין בו יוכלו ב"ד להצילו מן הדין מאותו אונס היינו דכי ציית דינא לא כתבינן מודעא לפי שבידו להנצל מן האונס ע"י ב"ד דההיא דרבה ורב יוסף ודאי בדידעי' באונסי' מיירא דאי לא פשיטא דלא כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דמדלא אזיל לב"ד אחולי אחיל משמע דאונסו הוא דמצו ב"ד לאצולי מיני' דאי לא כי אזול וקבול מאי מהני' אלא ש"מ כדכת' ואע"ג דאביי ורבא פליגי התם ואמרי דכתבי' אפי' אמאן דציית דינא היינו משום דדילמא לא מזדקקי לי', בי דינא וכ"כ הר' שמואל ז"ל דזימנין דלא מזדמני ב"ד מיד ע"כ א"נ דאיהו חייש דילמא לא בעו למיצת לדינא ומקבל עלי' שמתא דבי דינא ולא מצי למעבד מלתא אחריתי דליכא למימר דלאביי ורבא אע"ג דמצו ב"ד לאצולי הוי אונס והיינו דכתבי' מודעי אמאן דציית דינא דלא משמע דפליגי אביי ורבא בהדי רבה ור' יוסף מהו נקרא אונס כלומר מקרי דינא אונס ב) כל שיוכלו להצילו בדיינים אי אינש דציית דינא הוא ולמר מקרי אונס אע"ג שאינו יכול להוציא בדיינין דודאי מדמר אמר לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ואביי ורבא אמרי אפי' עלי ועליך מהאי לישנא משמע שעל עושי האונס בלבד נחלקו על מי כותבין ועל מי אין כותבין הילכך מדלרבה ור' יוסף לא מיקרי ידעינן באונסי' כל שאין ב"ד יכולין לעמוד על בירורו של דבר דאי לא כי צייתי הוי מיני לאביי ורבא נמי דלא מקרי ידעינן באונסו כל שאין ב"ד יכולין לעמוד על בירורו של דבר וזה נר' ברור ועל צד הסברא נר' הענין מוכרע מעצמו שאין דרך לנטות ימין ושמאל דהיכא מצי אינש לאסהודי ולמימר דאיהו ידע באונסי' או אפילו ידע באונסי' כל מה דהוא ידע באותו אונס ולא יכלו מן הדין להצילו מן האונס ההוא דמאיזה טעם ב"ד לא יוכלו להצילו מאותו אונס בדין אי אינש דציית דינא הוא לפי שאין הדבר מבורר להם ואפשר שיהיה הענין חילופו מן הטעם הזה בעצמו העדים ההם אין כח בידם לומר דידעו באונסי' שאין הידיעה ההיא ידיעה ברורה כיון דאילו ידעי לה ב"ד לא מצי לחיובי' בדינא ופשוט הוא הילכך בנידון זה (דמי) איני מוצא צד שיוכלו העדים לדעת בבירור שהוא אנוס בעת כבישת המטלטלין בענין שאם יודע לב"ד באותו אונס כל מה שהם יודעים שיוכלו להשיב לו המטלטלין שאם היה כן היו צריכין העדים לדעת ידיעה ברורה שהמטלטלין הם שלו ושהמחזיק בהן עכשיו יודע כן ושעליו להחזירם לו ואינו רוצה להחזירם