זכרון יהודה מח

שלא יבקש כל הצדדין והתחבולות שיוכל כדי לבטל מה שאונסין אותו עליו ולהכי מסתמא בעינן דמבטל לי' למודעי' ואי אמרת כל שמסר מודעא תחלה על כל ביטול מודעות שיעשה ועל כל מה שיאמר בו הגט לית לי' תקנתא מה הועילו חכמים בתקנתן כשתקנו לזה שמגרש מתוך כפיי' דמבטל לי' למודעי' שהרי יש לחוש שמסר מודעתו בענין שאין לה ביטול מאחר שאונסין אותו על נתינת הגט וכדאמרן אלא ש"מ כדכתבתי ואי קשה להאי פרושא דמפרשינן דכל שכופין על הגט צריך ביטול מודעי ש"מ דאטו מסירת מודעי מי הוי אלא גילוי הדעת שהוא אנוס על נתינת הגט כיון שהוא מאותן שכופין להוציא ואנן כייפינן לי' להדיא מה צריך שיבטל מודעתו לא היא דאע"ג דכופין להוציא כיון דאין האיש מוציא אלא לרצונו צריך שיאמר רוצה אני וכי אמר הכי אמרינן דאגב אונסי' ומצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומגרש הלכך כל דמסר מודעא מעיקרא אילו לא ביטלה בשעת מעשה כיון דמתוך כפיי' הוא מגרש אע"ג דאמר רוצה אני חשבינן לי' כאילו אמר איני רוצה ולהכי צריך שיבטל המודעא ושמעינן נמי מיני' דכל שיאמר שהוא מבטל כל מודעי שמסר כנגד הגט בהכי מהני ולא בעינן דלימא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי דהא התם לא קאמר אלא מאי עד שיאמר רוצה אני עד שיבטל לה למודעי' משמע דבלשון ביטול מודעא לחוד מיבטלי כמה מודעי לפי שהלשון, הזה הוא לשון כולל ונכלל בו ביטול כל מסירת מודעא שעשה וכן כתב הרשב"א ז"ל אלא שהרמב"ם ז"ל א) חשש לדבר שהצריך לומר בשעת נתינת הגט שהוא מבטל כל דברים שמסר שגורמין כשיתקיימו ביטול לגט זה הא בביטול מודעא לחודא אם מסר מודעא תחילה על ביטול מודעתו לא מהני מ"מ בנידון זה אי האי מודעא חשיבי מודעא גרידא בלא ברור אונסו יצאנו מידי כל ספק בביטול המודע שהרי נתבטלה בפירוש כל מה שעשה או אמר שיפסול בו הגט או שיורע כחו ובר מן דין בהאי מודעא היא מודעא גרידא הויא כדאמרן לאו כלום היא וא"כ לא נתבטלה בפי' שרבנו שמואל ז"ל כתב בפ' חזקת הבתים ב) בהא דאמרינן גבי מלתייהו דנהרדעי דאמרי כל מודעא דלא כתוב בה אנן סהדי ידעינן באונסי' דפלניא לאו מודעי היא ואמרינן מודעי דמאן אי נימא מתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ופרשב"ם ז"ל גילוי מלתא בעלמא הוא כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון דאינו מקבל ממון בגט זה ובמתנה שנתן אם איתא דניחא לי' ליתנה מדעתו למה לי' למסור מודעא עכ"ל מכלל דכל שמקבל ממון על כך אין מסירת מודעי ראי' על אונסו כל שלא נתברר ממקום אחר אדרבה אמרינן שחפץ הוא בנתינת הגט מחמת הממון שנתנו לו אלא שמסר המודעא כדי שיתנו ויחזרו ויתנו ובודאי שהענין מוכרע מעצמו דליכא האי פירושא אחרינא בין מכר לגט ומתנה אלא דבמכר כל שלא נתברר אונסו אנו תולין שמרוצה הוא בכך משום זוזי דצריכי לי' אלא שרוצה למסור מודעא כדי שכל שיזדמנו לו מעות יבטל המכר ובגט ובמתנה דלא מקבל זוזי ודאי קושטא קאמר דאניס דמאי לימא בו כיון דלא מקבל זוזי הילכך בנידון זה שקיבל ממון בעל הגט אין מסירת מודעתו ראי' על האונס כל שלא נתברר אונסו ממקום אחר וליכא למימר דבנט ומתנה אפי' בלא אונס נמי מודעי' מודעא כל שגילה בדעתו מתחילה שאינו רוצה בדבר והיינו דאמרינן גילוי מלתא בעלמא הוא וכמו שכתב הרב בעל העיטור ז"ל שכתב דאע"ג דליכא אונסא אחרינא אלא דלא גמר בדעתו דלא היא דכיון דקיי"ל בפ' האיש מקדש ג) דברים שבלב אינן דברים כי לא גמר בדעתו מאי הווי דאע"ג דגט מעושה בע"א פסול משום דברים שבלב התם לאו דברים שבלב מיקרו דכל שעושה הדבר ע"י כפייה אין הודאתו הודאה ותלמודא הוא דבעי מעיקרא בהכי כדבעינן לאוכוחי התם בפ' האיש מקדש מדתנן וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דדברים שבלב אינן דברים וקא בעי למימר דמש"ה הוי גט אע"פ שבליבי' לא ניחא לי' ולפום קושטא דמלתא לא הוי הכי דהתם ודאי לאו דברים שבלב מיקרו כיון דמתוך כפיי' מגרש דאי דברים שבלב מיקרו מאי טעמא בע"א פסול ובדין הוא דהו"ל למימר תלמודא התם ולטעמך אמאי בע"א פסול אלא דאיכא תלמודא בכמה דוכתי דמצי למימר ולטעמיך ולא אמר ושני לי'