זכרון יהודה מה

שכל מה שהיה במרתף היה שלו כן מה שנשתמש בו ר' יצחק ומה שהיה המפתח בידו אינה הוכחה שכל מה שהיה במרתף היה שלו ומתי שהיתה רוצה לסגור מפתחה על כל אשר בו לומר שכל אשר בו היה שלה או שקנתה מבניה או שהיתה לה בידה או בשיוויו היתה נאמנת כמו כל אדם במה שיש ברשותו שנאמן עליו בשבועתו והממע"ה ובשביל שמשכנה המרתף לא יצא מרשותה כי לא החזיק בו המלוה וע"כ נ"ל שיחזירו הכל למרתף כמו שהי' קודם שהתחילו הדיינין לדבר בדין זה ושתשבע דוניא אורושול שכל מה שהי' במרתף הוא שלה או שהי' לה ביד בנה בסכום מה שהי' בו ותקח וגם בענין השטרות יש לעשות דרישה וחקירה ולהשביע שבועות חמורות לידע אם נשארו מן השטרות שהיו על שם יוסף ארני' ברשות יורש ר' יצחק בנו ושיעשו גדר שלא יוכלו לגבות לפני השופטים בלא ידיעת מי שיש לו זכות בדין מן הדין זהו מה שנ"ל בדין זה אמנם מפני שאחד מבעלי הדין הוא אחי הר' אליקים לא יתכן לדון דין זה

שאלה ע"ג מעשה שהיה כך היה שגרש אנדיו בנגדין מבראי לאשתו מרת אסתר בת נאסתירוק קראבידא די גורינא ובשעת כתיבת הגט, ונתינתו ביטל מודעי דמודעי וביטל כל עדים שיעידו כנגד זה וכל דבר שגורם פיסול על הגט והב"ד קרעו את הגט ועשו לה מעשה ב"ד ושם קבלו עדות מן העדים שהוא ביטל כל מודעי דמודעי וכל דבר שגורם פיסול על הגט הזה כמ"ש במעשה ב"ד בלשון הזה ובאו לפנינו עדים החתומים בתוך הגט שמואל הלוי ב"ר יצחק ק הלוי ודוד ב"ר ואדי קשלארי והעידו לפנינו שבפניהם בטל ר' דוד ב"ר יום טוב הנזכר כל מודעי ומודעי דמודעי שמכר על הגט שגרש בו מרת אסתר הנז' וכל דבר הגורם פיסול על הגט הנזכר הן שמסר אותן המודעות ואותן הביטולין בפני עדי ישראל הן בפני עדי אומות העולם הן בשטר הן בע"פ הן בלשון עברי הן בלשון נכרי או בשאר לשון וכן העידו בפנינו שבפניהם פיסל ר', דוד הנז' עד שיעיד שהוא מסר שום מודעי או שום ביטול או שום דבר גורם פיסול על הגט הנז' לפי שהוא פיסל מעתה כל העדים שיעידו ויאמרו שהוא מסר מודעא כדי לבטל הגט הנז' ונתן הגט ההוא ואח"כ הוציא אנדיו בנגדין שטר חתום בעדים שהוא מסר מודעא על הגט וזהו נוסחו בפנינו אנו עדים ח"מ בא אנדיו בנגדין דלבראי וכך אמר לנו אתם ידעתם כי ריב לי עם אשתי אסתר בת ר' חנניא ב"ר אברהם דמתקרי אנשתרוק קראבידא די גורינא זה ג' שנים ויותר כאשר מרדה עלי ורוצה להשמט מתחתי וגם אתם ידעתם כי היא ואמה דוניא עכבו בידן כלי כסף וכלי זהב ומלבושין ותכשיטין וכלי בית וכלי חכמה וספרים שהפקדתי ושלחתי אצלן כאשר ישלח כל אדם לביתו זאת אשתו נאמנת רוחו כמעט שלא הי' דבר נחמד וכלי יקר אצלי שלא שלחתי לידן והפקדתי אצלן וכי מרדה בי אסתר אשתי הנז' כבשו היא ואמה תחת ידן כל מה שיש לי אצלן ולא רצו להשיב לי דבר ותבעתי אותן ע"ז כמה פעמים ולא יכולתי להוציאן מת"י והנה אומרות לי דאף שאם אתבע אותם לדין שיכפרו בהם או יטענו שמכורין הם אצלם או ממושכנין ושלא אוציאן לעולם מת"י עד שאכנע לעשות רצונן לגרש לאשתי הנז' כי ידעו שיש שם ספרים וכלים ומטלטלין יקרים בעיני מאד וכמעט שלא יוכלו לאנוס ולכוף אותי במין ממיני הכפיי' גדול מזה להיותי חסר מהם מאד לפי עניני ורצוני וכוספי עליהם מאוד כי הם מחמדי הטובים ולזה כי ראיתי אני שאין עצה להוציא המטלטלין מת"י אם לא שאכנע ליתן גט לאשתי הנז' כי מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו הודיתי אך דבר שפתים ליתן לה גט למען הציל המטלטלין מידן ולמען יחשבו שאני מתרצה בלב שלם בגט הקשיתי לשאול ממון רב על הפרידה אמנם לא היה בדעתי להתרצות לעולם מהפרידה בשום ממין שיתנו לי אך באונס כבישת המטלטלין ופחדתי מהפסידם לגמרי ומחסרוני אליהם ותשוקתי אליהם מפני כל אלו הסבות דאנוס מהם הודיתי ליתן גט לאשתי אסתר הנז' ולזה אני מוסר מודעא לפניכם ומגלה דעתי לפניכם שכל גט שאצוה לכתוב ושאתן לאשתי אסתר הנז' או לשלוחה או לשלוחי להוליך לה איני מצוה לכתבו ולתנו לה או לשלוחה או לשלוחי ברצון נפשי רק אנוס ומוכרח מאד ומעושה מחמת כבישת המטלטלין הנז' ת"י וגם כי תתן לי האשה כופר רב על הפרידה ואקחנו או יקחנו אחר בעבורי לא תחשבו ולא יחשוב אדם שאני מתרצה בעד הממון ההוא שתתגרש ממני כי לולי אונס כבישת