זכרון יהודה מד

ע"ב תשובת שאלה גלוי וידוע הוא שר' יוסף ארני' נ"ע היה אחד מן העשירים הגדולים שבמלכות ובצאתו הניח כל אשר לו לאשתו קרקע ומטלטלין ושטרות ולא נתן לה רשות למכור קרקע והיה לה כרמים רבים וקנתה מרתף לאסוף בו יין שתאסוף מכרמיה והיא כמו אשה נכבדת לא יצאה מביתה לעשות שטר ולא לגבותו ובניה היו משתדלים בשבילה כמו הבנים הנושאים ונותנים בבית אביהם ובשביל שר' יצחק בנה הי' משכיל וזריז מאד עזבה רוב אשר לה בידו ואם הצליח וקנה נכסים מאשר לאביו עשה כל החיל ההוא ואם אמרה בטענותי' שנתנה לו לגבות שטרות שסכומם כ"ו אלפים זהו' ידוע הוא שהיתה אמודה בכפלי כפלים וידוע כי בכל שנה הי' ר' יצחק בנה אוצר במרתף, שקנתה אמו יין שגדל בכרמים שלה וגם היה משים שם תבואה שהיה גובה מן השטרות שלה וכל התבואה שהיתה לה היתה במרתף ההוא מן היום שנפל אוצר התבואה שהי' לה בבית כפי מה שהגידו לי ובנה ר' יצחק הי' משתדל במכירת יין ובנתינת התבואה ובמכירתה וממנה היו טוחנים ואוכלין והוא נפטר בלא צואה ואולי הי' בעיניו שיהיה מתרפא מחליו ולא רצה לגלות ענינו אחר הדברים האלה והאמת אני אומר שיש לדקדק מאד בענין דין זה ולהוציאו לאמיתו כי הוא דין מרומה והוא דין יתומים ליתומים כי יתומי ר' אברהם אחיו של יצחק הנז' יש להם חלק ונחלה בשל זקנתם מה שלא עשו הדיינים שום דבר מזה ואדרבא עשו הפכו בעניניהם הראשון במינוי האפוטרופוס שמינו לזקנם של יתומים כי הוא חפץ בטובת בתו ובטובת ניניו וישיאנה היום או מחר, וכן נכון לו כי היא בחורה יחידה לאביה ויחזיק בעלה השני בכל ממון בעלה הראשון ולא יחושו בתקנת היתומים ובממונם ועוד כי הדיינין הוציאו המרתף מרשות האם שהיתה יושבת בו היא ובנה מכחה טרם שטענו טענותי' ועוד שהדיינין קיבלו העדיות בענין המרתף וכל אשר בו טרם עמוד לפניהם הנתבע לדין וכבר ידוע הוא שאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ופסקו הפסקנים שאם קיבל עדות שלא בפני בע"ד שאין דנין ע"פ אותו עדות כ"ש שאם נתקבלו קודם ששמעו דברי התובע והנתבע שאין לדון כלל ע"פ אותו עדות לד"ה ועוד שנראה מתוך העדיות שלא העידו כ"כ עדות אמיתית כי שנים מהם שהם עיקר העדות העידו זה כזה בלא גרעון תיבה אחת על חברו ובלא תוספת ואינו בטבע שיוכלו לכוין לשון א' בדקדוק אם לא הסכימו ע"כ ואם ב' נביאים לא נתנבאו בלשון א' ק"וח לב' הדיוטי דהדיוטי כ"ש אם הם רקים ופוחזים שיש לחוש יותר לעדותן וכיוצא בזה ש בירושלמי רב כד הוא חמי סהדי מכווני הוא חקר כד הוא חמי סהדי הכין והכין הוא מכוין פי' כשהיה רואה עדים שאומרים עדותן בכיון בלשון אחד הי' חושש שמא שקרנין הן ובעצה אחת כוונו לשונם והי' חוקר ודורש אותם אבל אם לא הי' אומרים ממש בלשון אחד זה אומר בכה וזה אומר בכה לא הי' חוקר אלא רק שהדא עדות מכוונת בלא הכחשה ועוד שכל הטענות היו בין שתי האלמנות ועוד שתשבע דוני' קלרא על כתובתה לא בעלת דברים של חמותה היא כי הממון של יתומים והאפוטרופוס הי' לו לטעון ועוד כי המרתף וכל אשר בו הוא בחזקת דוניא אורושול כי היא קנתה אותו ובניה אצרו בכל שנה בו יין של כרמים והחיטה שגבו מן השטרות שלה ואפי' אם הבנים הכניסו לשם שום דבר משלהם היה טפל ושל אמם היה עיקר והיה תשמישם בו כמשתמש בחצר של חברו גם כי לא היה כמשתמשין שלא ברשות לגמרי לפי שהי' משל אמם אלא אגב תשמישם בשל אמם היו משימים שם פעמים קצת מענייניהם וכאשר חלה ר' יצחק בנה שהי' כד' חדשים לפני מותו נתנה המפתח לר' יעקב בנה והיה משתדל במרתף בתיקון היין ובמכירתו ואם היו מביאין חטה הוא הי' מקבל אותה ומשימה במרתף ואם היו נותנין ממנה השטרות הוא הי' הנותן כי נושא ונותן בשל אמו כאשר עשה ר' יצחק כשהי' בריא והכל ברשות אמו ומצותה ומה יועילו לה העדים שהעידו שהיה ר' יצחק משתדל במרתף מכניס ומוציא שם הטה ויין ואמו מודת לו בדבר הזה והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומה שהיא אומרת שהחטה והיין שהיה משתדל בהם במרתף שהי' שלה בזה אין העדים יכולין להכחישה כי גם אם הי' ר' יצחק אזמר שהי' הכל שלו והיא מכחישתו היתה נאמנת כיון שהמרתף שלה וברשותה וכאשר ממפתח אשר הי' ביד ר' יעקב משעה שחלה ר' יצחק אחיו והשתמשותו בו אינה הוכחה