זכרון יהודה מג

כמו שהיה כתוב והחתים עליו עדים כשרים ואח"כ החזיר הגוף לראובן וקרע אותו אחר זה הלך ראובן ושחק או עבר התחום הנז' ואח"כ באה אשתו ומראה אותו טופס וטוענת כי אביה לא הי' יכול לבטל השבועה הנז' והשבועה שנעשית אי אפשר שאינה נעשית וע"כ היא רוצה מב"ד שיכופו את ראובן לגרשה כאשר קיבל ונשבע לפי שהיא אסורה עליו ואינה חוששת אם יראה הוא גוף השבועה והאיסור קרוע כי בזה לא יתבטלו האיסור והשבועה עתה תחילת כל דבר צריך אני לדעת אם יכריחו אותו ב"ד על השבועה והאיסור לגרש ואם נאמר שאין כופין אלא לאותן השנויין במשנתנו או אם נאמר דאגב אונסי' שאינו יכול לשמש עמה ומצוה לקיים שבועתו גמר ומגרש כדאמר עלה דההיא א) וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה ואמרינן בגמרא מאי עד שיאמר רוצה עד דמבטל מודעי' ואמרינן טעמא דאגב אונסי' ומצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומגרש וכופין אותו והנה יש בכאן אונס ומצוה אחר זה צריך אני לדעת אם זה שהוא מראה עכשיו בידו גוף האיסור והשבועה קרוע אם תתבטל השבועה או האיסור בעבור זה מאחר שיש ביד האשה הטופס עוד צריך אני לדעת בריש זבחים ב) גבי כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו' ואמרינן בגמרא אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול וכו' ומשני התם דל גוי' מינה הו"ל סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מינה הו"ל סתמא וסתמא כשר אנא אדוני תרחיב לי בזה הפירוש שפירש"י ז"ל גם לשון הגמרא שהוא נראה שהי' לו להיות בהפך כי לשון רש"י ז"ל בטוב הי' בא לולי הגמ' יהי כנהר שלומך ויוסיף האל ימי עלומך כנפש שבעך ונפש קטן מקטני תלמידך עקביא ב"ר משה בר יצחק בר יהודה בר שמואל בן הנשיא ר' יצחק קאף ז"ל

תשובה יקבל החכם תשובתי מה שכתבת שאודיעך עיקר הדין איני יודע מהוא אבל אודיעך דעתי כי השם למען רחמיו יסכים על ידי לאמת ואליבא דהלכתא בשאלה ראשונה נראה לי שהנפקד גם כי לפי דבריו עשה שלא כהוגן ושלח יד במלאכת רעהו שהוא נאמן בשבועתו במגו שהוא אמר כמה שהנחת אתה נוטל כיון שלא נתנו לו במשקל ואין אדם נפסל לשבועה אם לא יעידו עדים שעשה דבר שנפסל בעבורו ובשאלה ב' נ"ל כי השבועה אינה תלי' בכתב של השבועה אם יהי' קיים אם לאו אפי' אם לא נכתב מעולם אם יש עדים בשבועה ושלא היה בתנאי קיימת היא ועוד אפילו אם היתה בטלה השבועה בחזרת הכתב אין כח ביד האב לחייב לבתו שלא מדעתה וע"כ השבועה היא קיימת וכיון ששחק והלך חוץ לתחומו הרי הוא מושבע ועומד לגרשה ויש לב"ד לכופו לקיים שבועתו והגט שיתן בכפייה זו הוא גט שכל דבר המוטל על האדם לעשותו כופין אותו לעשותו והמעשה קיים ודמי לתלוי' וזבין דזבינה זבין משום דאגב אונסי' גמר ומקנה הואיל ומקבל זוזי ומזה הטעם אנו אומרים גט המעושה בישראל כשר ודבר שאינו מוטל על האדם לעשותו וכפו אותו עד שעשאו אין המעשה ההוא כלום ודמי לתלוי' ויהב דאין מתנתו מתנה ומזה הטעם אנו אומרים גט המעושה בע"א אפילו כדין אינו כשר משום דלאו בני עשויי נינהו וההיא דריש זבחים מבואר כי ג) הגמרא וגם פירש"י כי סברת התלמוד לפי מאי דס"ד מעיקרא דדבר שהוא מינו דהיינה קדשים לקדשים מועיל לעקור שמו ממנו אבל דבר שאינו מינו כמו חולין לקדשים אינו מועיל לעקור שמו ממנו ומקשה מכל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואפי' נכתב לשם גויה ופירש"י שמדקדק מדקתני שלא לשם אשה ר"ל דהוה משמע האשה הידועה והו' מצי לפרש שהיא ישראלית בת מינה של אשתו ומשני התם דל גויה מינה ותאמר משום דלאו מינה הוא לא מחריב בה הוה גט פסול משום דאלו נכתב בסתם ואנן בעינן וכתב לה לשמה וסתמא לאו לשמה קאי כדאיתא בגמרא לעיל הכא דל חולין מנייהו משום דלאו מינה הוא ולא מחריב בה הו"ל סתמא וסתם זבחים לשמן הם עומדין כדאי' בגמ' לעיל ולפי המשנה אין הטעם של הקדשים מסברא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב אלא מקרא יליף לה ולא יחללו את קדשי בני ישראל אין חולין מחללין קדשים ושלומך יגדל כחפץ [דורש] שלומך וטובתך יהודה בן ה"ה ר' אשר ז"ל: