זכרון יהודה מב

של ג' ואין א' או ב' יכולים לדונו כי זה הוא דעת מתקני התקנה וא"כ אם שנים מן הדיינין לא יהיו מצויין או אם יהי' האחד או השנים קרובים לא' מן הכתות מה יהי' על הדין ההוא ומי ידון אותו ע"כ נ"ל שיש לנו לילך בדבר זה אחר דעת מתקני התקנה הוא בהווה ובמפוי כי מצוי הוא שלא יהי' א' מן הדיינין מצוי ונתנה כח לנשארים לברור א' מן הקהל כדי לדון בג' כדין תורה גם כי היו א' או ב' יכולין לדון ע"פ ההסכמה רצו להעמיד דבריהם בדבד זה על דין תורה ויפה עשו ונלמוד מזה שאם לא יהי' מצויין שני הדיינין או יהי' הא' או הב' קרובים לא' מן הכתות שיברור הנשאר שנים עמו כדי לדון בג' כד"ת כיון שע"פ ההסכמה הי' יכול לדון לבדו וגם נלמוד מזה כיון שדעת מתקני התקנה היתה לדון כל הדינין בג' ולא בפחות א"כ כל מה שעבר לפני ר' אברהם ולפני ר' משה אינו כלום כיון שלא ביררו שלישי עמהם וא"ת כיון שהתקנה אינה מדברת כשא' מהדיינין קרוב לא' מן הכתות שהנשארים יבררו א' במקומו נאמר שהנשארים לבדם יכולין לדון א"כ גם כשהלך ר' משה הי' לו לר' אברהם לדון לבדו כיון שהתקנה אינה מדברת בדבר זה ולמה ישתנה דין זה שהיחיד או השנים יכולין לדונו משאר כל הדינים שאינם נידונים בפחות מג' ועוד אם נאמר שלא נלך רק אחר לשון התקנה בלבד א"כ בכל דין שלא ימצאו ב' מן הדיינין בעיר ידון הנשאר לבדו כיון שאין התקנה מדברת רק כשלא נמצא רק אחד מן הדיינין ואינה מדברת כשלא ימצאו ב' מהם וזה לא יתכן שיהי' מקצת הדינין נידונין ביחיד ומקצתן בג' אלא ודאי דברה כשלא יהיה מצוי א' מן הדיינין א) ה"ה ג"כ כשיהי' אחד מן הדיינין או הב' קרובים לא' מן הכתות או נאמר כשאחד מן הדיינין קרוב לא' מן הכתות הוא בכלל לשון אם לא יהי' מצוי הכתוב בתקנה שכיון שאינו יכול לדון דין זה אינו מצוי קרינא בי' ע"כ נ"ל כמ"ש וגם נלמוד מזה שכל מה שעשה ר' משה ור' אשר ב) אחר שנסתלק ר' נתן מלהצטרף עמהם אינו כלום כיון שלא נשארו רק שנים ויראה לי שר' שמואל בן אלבגל ור' משה סהלון יחזרו לטעון טענותיהם בפני ב"ד שלא טענו ע"ע כלום כיון שלא טענו בפני ב"ד של ג' כדין תורה וכדעת מתקני התקנה ואין לדיינין לעכב בידם שט"ח זה כיון שאין בטענות שטענו ע"ע כלום אלא יחזירו למי שנתנו להם ועל הנראה בעיני חתמתי יהודה בן הרא"ש ז"ל

שאלה ע"א ילמדנו רבינו ראובן הפקיד אצל שמעון שק ובתוכו משי וקבל שמעון הפקדון בלי מדה ומשקל ומנין גם בלי עדים אח"כ הוצרך שמעון ושלח יד ולקח ה' לטרין מן המשי ומכרן ונשתמש בהן ובא ראובן המפקיד ושאל לו שלו ואמר שמעון אני שלחתי יד באמת ולקחתי מהמשי כך וכך אחזיר לך המשי או דמיו והשאר היינו לפניך השיב ראובן כי יותר מה' לטרין חסרו מהמשי ויותר הפקיד בידו כי הי' המשי כ' לטרין והוא לא מצא רק יו"ד וה' שלקח הרי ט"ו ועדיין יחסרו ה' והשיב שמעון איני יודע מה הפקדת כי בלי משקל קבלתים אמנם בריא לי שלא לקחתי משלך יותר מה' לטרין ילמדנו רבנו מהו עיקר הדין עוד ילמדנו רבינו כך הי' שראובן הי' שוחק בקוביא ומתקוטט עם אשתו ומכה אותה תמיד עד שברחה לבית אביה ובאו אנשים לעשות שלום ביניהם ועשו עמו תקנה בענין זה שאסר ע"ע הנאת תשמיש מאשתו עליו אם שמא יצחק לשום צחוק בעולם עד זמן ידוע ואיסור זה הוציאו בלשון נדר וכל מיני קיום שבעולם גם (כי) נשבע שאם שמא יצחק מכאן ועד הזמן הידוע שיגרש את אשתו פלונית בגט כשר מוסף על איסורו גם התנה שלא תשוה לו שום התרה בעולם לזאת השבועה גם התנה שלא יוכל לצאת מן העיר או סביב לה ט"ו פרסאות רק במאמר אשתו ואם שמא יעבור קבל ע"ע מה שקבל על השחוק ובעת האיסור והשבועה הודיעוהו שלא היתה אשתו יכולה לחזור אליו עד עבור ימי מספר מפני שהיתה צריכה לתקן ענינה בבית אביה ובתוך אלו הימים נפלה קטטה חדשה ביניהם ואמר ראובן לחמיו ולאנשים אשר היו עמו בעת האיסור והשבועה מאחר שאשתי אינה חוזרת עמי ולא נתקן ענינינו כראוי אני מבקש מכם שתחזירו לי אותו הכתב על השבועה והאיסור ושיהא בטל לגמרי מה עשה חמיו לקח טופס מהאיסור והשבועה