זכרון יהודה לט

שירצו בין שיהיו חייבין להם בין שלא יהי' חייבין בין קודם ביאת המתנה בין לאחר ביאת המתנה שאדוננו לא נתן אלא הדרים שם באותו יום כפי שכתוב בשטר המתנה ואלו היהודים הבאים מאחר שמיום ביאתם ועד יום ביאת המתנה היה פחות מל' יום ואותם היהודים הבאים אומרים שאינם ראוים להיות פורעים מס עמהם לפי שכתוב בשטר אדוננו המלך שאומר כל הדר שם באותו יום והם היו דרים שם באותו יום וקודם וגם דרו ימים רבים אח"כ ונתגלה הדבר למפרע שדירת אותו יום היתה להם דירת קבע ואין לפרש דברי המלך ולעשות פי' לפי' דדינא דמלכותא דינא ע"כ משמעות טענותם בזה הענין וגם נסתפקו בענין המורדים מלפרוע המסים באומרם שאין לאל ידם לפרוע כל הסכום שמטילין עליהם קהלותם ויש קהלות שנוהגין להחרימם לחלוטין בלי שום תנאי וסומכין על הסכמות הקהלות שמצוה להחרים סתם בשם המסרב לפרוע המסים ויש קהלות שמחרימים על תנאי אם ידו משגת לפרוע הסכום שמטילין עליו כפי ממונו בערך ממון קהל אם יש רשות לשום קהל מן הדין או בכח ההסכמה להחרים סתם לחלוטין בלי שום תנאי ועתה אדוננו עיני כל ישראל עליך להגיד להם דת ודין ע"כ אנו מחלים פני כבודך שתעניקנו מברכותיך ומשפע נדיבותך והודיענו בג' ענינים אלה כוונתך אם הי' להם רשות לאלו הקהלות להחרים ולקנוס לאלו הת"ח הבאים לדור לאותה העיר הנז' אע"פ שלא חייבים לקהלותם שום מס ואם לא היה להם רשות לקהלות האלו להחרימם ולקנסם מה יהיה עונשם וגם אלו הבאים אם חייבים לפרוע המס באותה העיר המתנה כפי כח כתב אדוננו המלך נר"ו מהמתנה הנז' או אם חייבים לפרוע המס קהלותם כבתחילה וגם אם יש רשות מן הדין לשום קהל להחרים בשם המורדין לפרוע המסים לחלוטין בלי שום תנאי ואדוננו יחתום בידו תשובתו בצידו ואין לנו להאריך אלא שיגדיל השם תורתו ויאדיר כרצונו וכרצון עבדיו החותמים שלמה ב"ר דוד גבאי יעקב בן ממל

תשובה יראה לי שהדין עם האנשים שהיו דרים שם בעיר המתנה בזמן שנכתב כתב המלך כיון שלקחו בתים לדור בהם והעידו עליהם יהודים וע"א שרוצים לדור שם מהיום והלאה וראי' מהא דאמרינן בפ"ק דבתרא א) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חודש וכו' והכא הרי הוא כאנשי העיר מיד והטעם הוא כיון שקנה בית דירה סתמא דעתו לדור שם כ"ש בכאן שלקחו בתים לדור שם והעידו עליהם עדים שרצו לדור שם ונעשו שמיום ההוא והלאה הם מדרי העיר וכן ע"י מקצת המפרשים דכל היכא דידעינן דודאי בא להשתקע שם אפילו לא קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר ומתניתין אפילו לא ירד להשתקע אלא לגור שם מדפריך עלי' וההיא דהחמרת והגמלת העוברות ממקום למקום ואחרי שנסתלקו מלפרוע במקומות שהיו פורעים תחילה לא הי' כח ורשות לקהלות ההם להחרימם כי לא היו פורעין עמהם אמנם יש לחפש להם שום צד זכות כי היו סבורין שמן הדין היה להם לפרוע עמהם ולא היו מזידין אלא שוגגין

ס"ה תשובת שאלה יראה לי מה שהטבח היה רגיל להטריף אונא לאומא אין זה מנהג לבטל המנהג שנהגו היתר כי לא ידעו הקהל שהי' רגיל לעשות כן וכשנודע להם מיחו בו ורוצים לנהוג היתר כמנהגם הראשון ואינם צריכין התרה והשנים המעידים שהסכימו הקהל לנהוג כמנהג טוליטולה איני רואה להם צד היתר כי שויוה זה אנפשייהו טרפות דאונא לאומא חתיכה דאיסורא ויש גאוני עולם מטריפין אותם אבל שאר הקהל אינם חוששין לעדותן אחר כי רבים בשעת המעשה אמרו שלא קבלו רק הנמצא כתוב ומכחישין אותם אוקמא אחזקה ונלך אחר המנהג שהיו נוהגין בו היתר ועוד שהכתב מסעיים שפירשו בו לעצם ולבשר ולא כתב מאונא לאומא או שהיו כותבין סתם מנהג טוליטולה ובשאלה השנית יראה לי שבעל הדין נאמן לומר לא טענתי טענה זו ואין הדיין חשוב אלא כעד אחר ואפי' אם אינו מכחישו בטענות אין הדיין נאמן לומר זכיתי לפלוני אלא כשבעלי דינין עומדין לפניו ובשודא דדייני כדגרסינן בקדושין בפרקא בתרא ב): ס"ו תשובת שאלה נ"ל שהדין עם שמעון כיון ששטרו קודם לשל לוי ושעבד שלו