זכרון יהודה לז

דפריך תלמודא בפ"ק דבב"מ על ההיא דאמרינן דבע"ח גובה את השבח מלוקח ולא ממקבל מתנה וכי יפה כח מתנה מכח מכר שהי' תמי' איך ניפה כח מקבל מתנה מכח לוקח אלא שמתרץ הספר אין יפה ויפה פי' כיון שיש טעם בדבר כדפרישית כדאמר א) גבי מוכר בור ודות שלא מכר לו הדרך ונותן נותן הדרך משום דנותן בעין יפה הוא נותן אלמא שאין אנו מיפין מתנה ממכר בלא טעם אבל בכאן אין טעם ליפות כח מקבל מתנה מכח לוקח ואדרבה יש לנו לגרוע כחו מלוקח דעלמא כיון שהוא הלוה בעצמו ופריעת בע"ח מצוה עליו לפרוע חובותיו שלא יפקע שעבוד בע"ח מן המעות שהיו משועבדים במה שהוציאם בבנין שלו ואף אם ניתן לו קרקע במתנה ע"מ שלא יפול עליו שעבוד ולא שייך לחלק במתנה זו בין באחריות בין לשלא באחריות כיון שהיא בעצמו הלוה

ע"כ כתיבת מרי דודי הר' יהודה ז"ל וכן כל תשובה שכתבתי בזה הספר סתם העתקתי מכת"י שוב מצאתי מכתיבת מרי דודי הר' יעקב תשובה אחרת בצידה של זו על זה המעשה ונ' שהסכימו שניהם עלי' כי כתבה בלשון רבים גם אני מצאתי בה הגהות מכתיבת מרי הר' יהודה ז"ל

יראה לנו שבע"ח גובים מן הבתים גם כי כתב מורנו הרא"ש ז"ל כלל ע"ד סי' ד' על ראובן שנתן מתנה על תנאי שלא יחול עלי' שום שעבוד לא כתובה ולא שעבוד בע"ח שהיא מתנה ואין שום שעבוד חל עלי' נר' דדוקא מתנה אבל במכר שמכר ראובן לשמעון על זה התנאי המכר קיים אבל שעבוד כתובת אשתו ושאר בע"ח חלים עלי' שהוא נתן טעם לדבר שאם הי' בע"ח טורפה א"כ לא נתקיים התנאי, ונתבטלה המתנה מעיקרה והדרא ארעא למרה ונמצא הוא לוקח ממון אחרים בחובו וזה לא שייך אלא במתנה שאם יתבטל התנאי החזיר אליו בחנם וגם זכותו היא שתתבטל המתנה ותחזור אליו אבל המכר שאם יתבטל המכר הוא צריך להחזיר המעות ודאי הוא רוצה שיתבטל התנאי כדי שלא יחזיר המעות ונמצא חזר להיות מכר גמור ואפי' את"ל שאי אפשר לו לשנות במכר ממה שהתנה תחלה ועתה כשבא בע"ח נתבטל המכר והדרא ארעא למרה כמ"ש מורינו הרא"ש ז"ל במתנה א"כ המעות שקבל הם הלואה לגכי' ונמצא הוא חייב לבע"ח מדר' נתן וכדין הוא טרף מן הקרקע אף אם נתבטל המכר וגם לפי הטעם האחר שכ' מורנו הרא"ש ז"ל הטעם במתנה שהמקבל לא קנה המתנה אלא לפי דעת הנותן ולא קנה אותה אלא על תנאי שלא יחול עליו שעבוד היינה דוקא בנותן שנתן לפי דעתו והיה דעתו להתנות לוה ליתן לו מתנה ולהחליטה עוד בידו שלא יחול עליה שעבוד אבל במכר אינו מוכר אלא כדי לגבות מעותיו ואינו חושש לזה התנאי אלא ודאי הוא שלוקח הוא שפייסו בזה התנאי לאו כל כמיניה דלוקח לבלבל הדבר כדי להפקיע שעבוד בע"ח וכיון שהוכחנו שאין דין מכר כמתנה א"כ במתנה זו שנתן באחריות דינה כמכר לכל דבר שהדבר ידוע שאין נותן מתנה מקבל עליו אחריות אם לא שקבל דמיה וא"כ חשוב כמכר וכן אמרו רבותינו שדינה כמכר לענין דינא דבר מצרא ולענין חזרת יובל וכ"ש בנידון זה שהדבר ידוע שמכר גמור הי' מכל ההוכחות שכתב בשאלה ולא עשה שטר מתנה אלא בשביל קנוני' להפקיע השעבוד שלא תועיל לו הקנוני שלו ובע"ח גובים ממנו

ס"ג תשובת שאלה אמת ויציב כי כל דין שבין אדם לחבירו כגון הודאות והלואות וכיוצא בהם אינו צריך לדיין לידע כי הם הנידונין כי משפט אחד לכל ואדרבא יותר טוב הוא שלא ידע מי הם כי אולי יטה לבו לא' מהם אבל יש כמה ענינים שאין דנים אותם בזה הזמן מדין תורה כמו דיני נפשות שצריכין סנהדרין וכמה דינין הניתלין מהם ומה שאנו דנין אותם בזמן הזה הוא מפני שני דברים והן כדי שלא ידונו אותם הע"א כי כמה בני אדם ניצולין בדינינו שהיו נהרגין בדיניהם וכדי להרוג המחוייבין בדינינו כגון המוסרין וכיוצא בהן שלא היו נהרגין בדיניהן וכן סייגות שצריכין לעשות בכל דור ודור לפי פרצת הזמן ניתן כח ביד ב"ד לעשות כמו שיראה להם לפי שעה לגדור הפרץ כמ"ש במס' סנהדרין ב) שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין לא לעבור על