זכרון יהודה לו

היתר בדבר כי לפעמים שלא הי' נגבה השכירות כמו אם ימות השוכר או יעני שלא יוכל לקיים שבועתו או אם ימצא שהבית הממושכן לא היה של הלוה או אם יבא בעל חוב מוקדם ויגבה הבית בחובו שאז יפטר השוכר מן השכירות גם כי אולי הצדדים הם דחוקים לא יצא הענין מכלל קרוב לשבר ורחוק להפסד ומעות יתומים מותר להלותן קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל מה שנהגו עכשיו ליתן מעות יתומים והקדש משכונה בנכייתא ואינם נותנים המעות עד שיתנו משכונים מטלטלין בסכום המעות ויותר ומשביעין השוכר לפרוע השכירות בכל חודש או שני חדשים ומשביעין הלוה שיפרע המשכונים לזמן קצוב ועוד מערימין לבקש מן הלוה ליתן משכונים במתנה גמורה כדי שיוכלו למוכרם בשביל הפירות אם יצטרכו סוף דבר עיקר סמיכת המלוה בין בקרן בין בריוח אינו רק על המשכונים ומשכונות הקרקע והשוכר אינו אלא לפטומי מילי קדם ברייתא אין בזה ספק שהוא איסור גמור אפי' במעות יתומים כי יתומים דאכלו דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו וכ"ש במעות הקדש שלא מצינו מפורש שמותר להלותן קרוב לשכר ורחוק להפסד אלא שאנו לומדים מעות הקדש ממעות יתומים ודיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה אינו אבק ריבית אבל יצא מכל אבק ריבית כי הם מלוים מעות על משכונים וקוצצים ליקח ריבית מן הלוה ע"י שליח לדבר עבירה וראוי לכל יודעי דת ודין ואשר להם הכח להרים מכשול מדרך עמו לבל יכשלו עוד בדבר הרע הזה וראוי להם לגדור הפרצה הזו ולתקן שמכאן ואילך לא יגבה שום מלוה מפירותיו שום פירות בשיש לו מטלטלין בקרן בין באו בידו בתורת משכונים בין באו בתורת מתנה כי הלב יודע שאין לעקל אלא לעקלקלות וקמי שמיא גליא וכל שיש בידו למחות ואינו מוחה החוטאים בעונם ימותו ורועיהם יבוקשו וכל המזכה את הרבים ורבים השיב מעון זכות הרבים תלוי בו וצדקתו לא תסוף מזרעו

ס"ב תשובת שאלה כך הי' מעשה שראובן הי' חייב ממון לבני אדם ונתן לו שמעון בית במתנה וקבל עליו שמעון אחריות והתנה שלא יחול על הבית שום שעבוד וראובן ירד לבית ובנה בו בנינים ועתה באים הבע"ח לגבות מהבית ואומר ראובן שלא חל על הבית שעבודם כי ע"מ כן נתן לו ועוד אומרים הבע"ח לפחות נגבה ממה שבנית מממונך כי ממונך הי' משועבד לנו וראובן אומר כיון שלא נשתעבד הבית הכל בכלל הדין עם הבע"ח שרוצים לגבות כל השבח של הבנין דגרסינן בפ"ק דבב"מ א) אמר שמואל בע"ח גובה השבח פי' בין שבחא דאתי ממילא בין שבחא דאתי מחמת הוצאה משום שלא תנעול דלת בפני לווין אלמוה רבנן לשעבודא דבע"ח שלא יפסיד כלום במה שמכר הלוה הקרקע המשועבדת לו ויגבה השבח מן הלוקח כמו שהי' גובה אלו הי' השדה ביד הלוה שהי' גם הוא עמל בה ומשביחה הילכך אפי' הוצאה לא מיהדר לי' ואע"ג דלוקח מגזלן מחזיר לו הנגזל ההוצאה תקנה היא לבע"ח כדפרישית וכיון שהבע"ח גובה השבח אפי' מן הלוקח שלא תנעול דלת בפני לווין כ"ש שיגבה אותו מן הלוה עצמו וכ"ת הא דבע"ח גובה מן השבח היינו דוקא היכא דגובה קרקע ואגב הקרקע גובה את [השבח] אבל היכא דאין לבע"ח חלק בקרקע כיוצא בו במתנה זו לא יגבה השבח זה אינו דהא דאמרינן דבע"ח גובה את השבח מן הלוקח אינו גובה כל השבח אלא חצי השבח דגובה בלבד דמסקינן בבבא בתרא בס"פ מי שמת ב) דגובה חצי השבח לפי שהשבח הוא משועבד ללוקח כמו לבע"ח והוי הלוקח והבע"ח לגבי שבח לוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל דחולקין בשוה אלמא אע"פ שאין ללוקח חלק בגוף הקרקע גובה השבח בחובו ה"נ גובין הבע"ח השבח בחובן אפי' לא יגבו גוף הקרקע ואע"ג דקי"ל דאין בע"ח גובה השבח ממקבל מתנה והכא מקבל מתנה הוא אפ"ה גובים בע"ח ממנו חדא דמתנה זו יש בה אחריות ודינה כמוכר ועוד אפי' אם לא הי' בה אחריות בע"ח גובין ממנו דמה שאין בע"ח גובה השבח ממקבל מתנה הטעם הוא כיון שאין לו על מי לחזור דשלא באחריות הוא אין לא להפסיד במה שקיבל מתנה ולפרוע חובותיו של הנותן אבל בכאן שהמקבל מתנה הוא הלוה פשיט' שיגבה השבח ואין ללוה להרויח במה שקיבל מתנה שיפקיע שעבוד חובותיו והראיה לזה