זכרון יהודה לד

בכתובה הנה אפי' לדבריו הוכחתי כי ליורשי האשה יש ליקח מן הבעל החצי מה שנשאר ממה שניתן עמה בנשואי' ועתה אני משיב על דבריו ואומר שהתקנה מדברת במה שניתן עמה בנשואי' ואפילו לא נכתב בכתובה מכמה טעמים הדא לא הוזכרה בהכתובה וקבלה כלל ועוד כיון שהטעם הוא כדי שלא תשוב הנחלה מיורשי' מה לי נכתב בכתובה מה לי לא נכתב ועוד שאין טעם לחלק בדבר אפילו אם נכתב וקבלו עליו בכתובה אם אינו בעין בשעת מיתה או אם נתקלקל או הוזל אינו חייב באחריותו כי אין התקנה מדברת רק במה שנשאר בעין ממה שניתן עמה בנישואיה וכיון שצריך שיהי' בעין בשעת חלוקה מאי נפקא מינה אם נכתב בכתובה אם לאו אחרי שאינו חייב באחריותו ומה שהביא ראי' מהיכא שיש לה אם בחיים שצריך לפרש בכתובה שהממון הוא ממה שניתן לה מן האם אינה ראי' שמתקני התקנה לא רצו להסיר הנחלה מיורשי, האשה מצד האב שהם יורשים מן התורה ונתן אותה לאמה שהיא נבררת לירושתה אם לא שנתברר בירור גמור שהממון הי' שלה מתחילה ולא רצו לסמוך על שום בירור אם לא שהי' מפורש בכתובה או כיוצא בו ולא הוזכרה כתיבה זאת בשביל עיקר התקנה ר"ל לסלק הנחלה מן הבעל רק כדי ליתנה לאם ואדרב' יש לפע"ד לחלוק ולומר מה הוצרך לפרש גבי אם שקבל עליו בכתובה מכלל דהיכא דאין לה אם אינו צריך לקבל עליו בתחילה בכתובה דאל"כ מה הוצרך לפרש אותו גבי אם ואין לומר ילמוד סתום מן המפורש דאם יפרש אותו ביורשי' מצד האב ובתחילת התקנה וכ"ש גבי אם ודאי שאני מן הטעם שכתבתי וכמ"ש שאין צורך בכתיבה לסלק הנחלה מן הבעל כי בלא כתיבה בכתובה היא מסולקת ממנו זאת הכתיבה לסלק מיורשי האב וליתנה לאם אם פירש בכתובה שמה שניתנה לבעלה הוא ממה שנתנה לו פ' אמה מעתה אין ראי' הראשונה ראי' וגם השני' אינה ראי' שלא תאמר אחרי שכתבתי שכל מה שתשאר שניתן עמה בנישואי' יחלקו יורשי האשה עם הבעל מעתה לא נבקש אחר מה שניתן עמה בנישואי' ודאי רק אחר מה שהודה בכתובה שהכניסה לו בנישואי' וידונו עליו לתת ליורשי' החצי ממה שנשאר מן הסכום ההוא לכך הוצרכו לפרש שלא יתבעו ממנו רק מה שנשאר בנדונייתא האמיתית קרקע או טלטל ואין לחוש למה שנכתב מזה בכתובה ולפי דבריו ק' מה שאומר בתקנה שיזכה הזוכה בירושתה בחצי מה שימצא שישאר מעזבונה שהוא עיקר נדונייתא א"כ מה קרקע שמזכיר אח"כ או טלטלי ונדחק לפרש עיקר נדוניתא שהוא קרקע נדוניתא שהכניסה לי בנישואי' וטלטל ר"ל השואל וזה ק' חדא שמוחק הו"ו של ומה שהכניסה ועוד שיואר מאן דכר שמיה במקום הזה בתקנה שמפרש טלטל ר"ל שיואר ועוד שלשון קרקע או טלטל משמע דאיירי בענין אחר ואין דינן שוה כי הקרקע הוא ברשות הבעל לעשות בו כרצונו ולמכרו משא"כ בטלטל שהוא שיואר לדבריו שאינו ברשות הבעל לא למכרו ולא למשכנו ולפי מ"ש ניחא כי מה שהכניסה לו לנישואי' קרקע או טלטל הוא כל מה שניתן לבעל מלבד השיואר והוא ברשות הבעל לעשות בו כרצונו

ס תשובת שאלה נראה כי הדין עם ראובן מכמה טעמים הא' כי הוציא עליו שטר ערבות בעדים ובקנין שנתחייב לפרוע כל מה שיצטרך להוציא בעסק הדין שהיה בינו ובין לוי שיעריכם הדיין שיגמור הדין על פיו ועד עתה לא נתברר שהי' לו דין אחר עמו רק זה הדין שלקח עליו סילקא זו ואם לוי אומר שערב לו בשביל דין אחר עליו להביא ראי' כי זה הדין הוא ידוע ומה שטוען דברים בעלמא ועוד אני אומר שאין צריך לכל זה כיון שהסופר כתב הערבות תחת הסלקא ודאי חוזר הערבות על הסילקא הכתובה למעלה כי קי"ל אין העדים חותמין על שטר אא"כ נעשה גדול ר"ל מסתמא אין העדים חותמין על שום שטר אא"כ דקדקו בו שנעשה כל עניניו כדין וכהוגן והיאך היו חותמין כאן דבריהם ולא היה מפרשין על איזה דין הי' הערבות אלא ודאי הדין חוזר על חסלקא הכתובה למעלה וע"כ אמרו בעסק הדין שהיה בין ראובן ושמעון הדין הידוע וילמוד התחתון מעליון ועוד כי העדים בעצמם יכולין לברר דבריהם ואינו מגיד וחוזר ומגיד כי אינו רק ביאור עדות ועוד כי כבר נתברר ע"פ עדות אנשים שהיו שם אע"פ שלא הוזמנו לשם עדים ולא אמר אתם עדי אלא בהודאה כדי שלא יאמר משטה אני בך אבל כשמעידין על מעשה שאירע אין צריך לומר אתם עדי אע"פ שאינו מן העדים המיוחדין להעיד אין