זכרון יהודה לג

לירש אותו לאשר יהיה לו דין קדימה בירושתה אם היה מת בחיי' אבל לא לפרש מה יהי' הנכסים שיירשו ועוד אני אומר שאע"פ שאם לא נעשית תקנה לא הי' נופל לשון שהי' לו לירש אותו מן הדין על מעות או קרקע הנותן עם הבת בנישואיה כיון שלא בא לו בתורת ירושה אחר שבאת התקנה וסלקה ממנו חצי מכל מה שניתן עימה בנישואי' כמו שהוכחתי מכמה מקומות נופל בטוב הלשון שהיה לו לירש אותו מן הדין לולי שהתקנה סלקה אותו ממנו ואחרי שסילקה שנסתלק עתה ממנו נופל בו הלשון שהיה לו לירש מן הדין ועוד אחרי שהוכחתי שמה שהכניסה לו נקרא בתקנה ממונה ועזבונה א"א לעזבון לבא אחריה ליד שום אדם אם לא יירשנו ממנה לכך נופל הלשון שהי' לו לירש אותו מן הדין לבד לשון התקנה שנקרא ממונה זהו מה שנ"ל מן הדין לענ"ד מלשון התקנה וכן היה זכין מקדם כמו שהעידו כמה בני אדם ולא נתברר על שום דיין שדן הפך מזה ואמרו על ר' אברהם בן מוח ס"ט שדן ע"פ א"א הרא"ש ז"ל בזה לר' שלמה בר' דוד בן יעיש נר"ו ושאלתי פי ר' אברהם הנזכר ואמר שלא נזכר לענין ואחרים אמרו לי שלא עמד בפניהם דין רק השלימו ביניהם בפשרה שוב העידו לי שנפסק הדין כמו שכתבתי ויש שרוצים לומר בנדון שלפנינו אין ליורשי האשה כלום בחצי שנכתב על שמו שכתוב בשטר המתנה שלא יחול עליו רק שעבוד כתובתה אלמא שהוציאו אותו מכלל התקנה שאם הי' בכלל התקנה איך יחול עליו שעבוד הכתובה מכח התקנה תטרוף אותו תוספת על כתובתה ואין זו ראיה חדא שגם התקנה היא שעבוד כתובתה ואפי' לא כתב לה נמצא שהתקנה היא בכלל שעבוד כתובתה ועוד אם גירשה או נשא אשה אחרת עליה שאז נתחייב לפרוע לה כתובתה ובזה לא דברה התקנה או תטרוף חצי הבית מכח שעבוד כתובתה ולא תוספת על כתובתה ועוד בשביל שכתב שלא יחול עליו שום שעבוד ככתובתה כי כן דרך לכתוב שלא יטעה אדם ויאמר שגם שעבוד הכתובה לא יחול ויש שרוצים לומר שכל התקנה אינה מדברת רק בקרקע שנכתב בכתובתה וקבל אותו הבעל ע"ע דומיא דנדוניא שכותב ודא נדוניא דהנעלת ליה בגדים ותכשיטין ושימשי ערסי וכו' ומביא לזה שתי ראיות מלשון התקנה האחת ממה שאומר בה ואם יש לה אז אם בחיים ויתבאר באר הטב שהממון שהניחה הי' ממה שנתנה לה האם והזכיר בכתובתה מה שנתנה לה פלונית אמה או כיוצא בזה ובאמרו והזכיר בכתובתה מה שנתנה לה פלונית אמה יראה דעת התקנה דמה שיחלוק הבעל עם יורשי האשה הוא במה שישאר בעין ממה שנתחזק עליו בכתובה ולא זולת זה והראיה השנית אמרו בסוף התקנה במיתת האשה בחיי בעלה ואין תובעין מן הבעל לפרוע מה שיכתוב אותו ע"ע לאשתו מעסקי נדוניא לפי שרוב בני אדם כותבין עליהם יותר ממה שנוטלין כוונתם דרך כבוד ואין לו עיקר ואשר יהי' ממונו ויכתוב אותו ע"ע ויזקוף לה ממון ע"ע בכתובה אינו חייב באחריותו כשתפס בעודנה תחתיו אלא יתבעו ממנו חצי הנמצא מנדוניא האמיתית קרקע יהי' או טלטל ואין לחוש למה שנכתב מזה בכתובה ואמר כי הוא ראי' שהחלוקה בין הבעל ויורשי האשה היא במה שימצא בעין ממה שכתב ע"ע בכתובה מן הקרקע וטלטל ואמר שיראה לו שבזמן התקנה הי' מנהג ליתן עם השיואר בנישואי הבת קרקעות וכותבין אותם בכתובה עם השיואר וראה כתובה שכתוב בה ודא נדונייא דהנעלת לי' שדה במקום פ' וכרם במקום פ' ע"כ ענין דבריו ואני משיב על דבריו ואומר כי אדרבא מן המנהג שכתב הוא סיוע לדברי כי בזמן התקנ' היו נותנין עם הבת בנישואי' קרקעות ושיואר במקום שנותנין בז"הז מעות ושיואר והנה דעת מתקני התקנה שיקחו יורשי' החצי מכל מה שניתן עמה בנישואי' א"כ גם עתה יש להם להמעות דין קרקעות שבזמן ההוא כי המעות במקום קרקעות הם ובשביל שהארץ לעולם עומדת ומצרני' ידועים נכתבין בפירוש בכתובה כי מכח הכתובה יוכלו לעמוד על אמיתת החלוקה כשיבואו לחלוק משא"כ במעות שהולכים יכלים וניתנו להוצאה ואין התקנה מדברת רק במה שנשאר בעין או מה שניתן עמה בנשואי' א"א לפרש המעות בכתובה בפירוש כי לא יספיק פירושם לעמוד על אמיתת החלוקה כשבא לחלוק ולפי התקנה הי' להם ליורשים מן הדין ליקח מן הבעל חצי הנדונייא שכתב עליו בכתובה והודה שכך קבל עליו מה שהביאה מבית אביה לכך הוצרכו לפרש בתקנה שלא יתבעו ממנו רק חצי הנדונייא מנדונייתא האמיתית קרקע או טלטל ואין לחוש למה שנכתב מזה