זכרון יהודה לב

אם בחיים ולא יתכן לפרש רק לשון שהכניסה לה האם ועוד שהתקנה לא באת לפחות ליורשי האשה ממה שמפורש למעלה שפירש בגדי שיואר שלה ואת ש ברנת הא ר"ל בגדים שיוצאה בהם הרי באתה לפחות כל כלי הבית וכל התקנה מוכחת שבאת להרבות ליורשי האשה כ"ש למעלה שקוראה כל אלה שניתן בנישואי' ממונה ויש שרוצים לומר שהתקנה לא דברה רק בקרקע שקנוי בשמה וזה אינו נכון שהמעות הם בכלל התקנה אע"פ שיכול להוציאם בעל כרחה ולהפקיעם משעבוד כתובתה ה"ה קרקע הכתוב בשמו ואדרבא כ"ש הוא שאינו יכול להבריחו משעבודה ועדיפי טפי מזוזי לענין התקנה ועוד ראיה מלשון התקנה עצמה שא"א לומר כן שאומרת בא' משערי' זה הלשון זהו ענין התיקון במה שימצא בעין ממון האשה ברשות הבעל בין קרקע בין טלטלי אפילו אם היה כבר יוצא אותו קרקע בשעבוד או בהברחה ממנו שלא בקנין האשה ע"ב ואם איתא שהתקנה לא דברה רק בקרקע הקנוי בשמה לא יתכן שיצא אותו קרקע ממנו בשעבוד או בהברחה כי אינו יכול למכרו כיון שאין הגוף שלו ואין לומר ששעבד אותו לפירות כי אין הבעל יכול למכור נכסי מלוג של אשתו לפירות דגרסינן בכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים א) איבעיא להו בעל שמכר קרקע אשתו לפירות מהו מי אמרינן מאי דאקני ליה אקנינהו או דלמא משום רוח ביתא אבל לזביני לא ומסקינן והלכתא בעל שמכר לפירות לא עשה ולא כלום ואין לומר שמכר אותם בטובת הנאה שאם תמות בחייו יקחם הלוקח ואם תתאלמן או תתגרש תקחם היא ולעולם לא דברה התקנה אלא בקרקע הכתוב בשמה חדא שאינו נופל בזה לשון הברחה כי ההברחה היא ודאי והיא מיום עשיית השטר אבל זה הוא ספק שמא תתאלמן או תתגרש ואף אם תמות בחייו אינו חל עד לאחר מותה ועוד כיון דאין לבעל בהם אלא פירות ואותם אינו יכול למכור כמו שהוכחנו ובגוף אין לו כלום אינו יכול למכור הגוף שיהיה מכור לאחר מותו כי אין אדם מוכר דבר שלב"ל דקיי"ל דהאומר לחבירו מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ואינו דומה לכותב נכסיו מהיום ולאחר מיתה שאם מכר הבן בחיי האב שקנה הלוקח לכשימות האב בחיי הבן לדבדי הכל דהתם הגוף של הבן מהיום ונתפש בו המוכר אבל הכא אין לבעל בגוף הנכסים בחיי האשה כלום ואינו דומה לאשה שמוכרת כתובתה בטובת הנאה דהתם היא יש לה שט"ח על בעלה אלא שלא הגיע זמן טריפתו ויכולה למכרו כמו כל המוכר שט"ח לחבירו אבל בכאן בגוף שהוא מזכר אין לו בו כלום הרי הוכחתי שא"א לתקנה לדבר רק בקרקע הכתוב בשמו ועל זה הוצרכה לפרש שאע"פ שכתוב בשמו כיון שנתן עמה בנשואי' שנקרא בתקנה ממון האשה כמו שהוכחתי והשעבוד או ההברחה לא נעשית בקנינה שינהג בו דין התקנה ויחלוקו יורשי האשה עם הבעל ויש שרוצים לומר שלשון אתא תא א האומר בתקנה שאינו רוצה לומר כל טלטל רק כלי הבית ולא יתכן חדא שהוא הפך קרקע הנזכר עמו ועוד שהתקנה דברה בכל ממון האשה כמו שהוכחתי ועוד שמזכיר זה הלשון בעצמו באחד משערי התקנה וזה לשונו וכישפטר הבעל בעודו נשוי עם אשתו והוציאה שטר כתובתה בדין כל האלמנות אין לה לגבות מה שיתקיים לה מסכום כתובתה אלא ממחצית מהנכסים קרקע וטלטל ואומר לשון אתא תא ומעשים בכל יום שלוקחות החצי מכל המטלטלין כלי הבית וזולתם ויש בהתקנה לשון זה נוסחו ואם לא תניח ממנו זרע של קיימא כמו שזכרנו יהי' כל מה שביארנו ממיני עזבונה הנמצאים בעין בין הבעל ובין הזוכים בירושתה זולתו ויחזיר החצי הנזכר ממנו שהי' ראוי לירש אותו מן הדין לאשר יהי' לו דין קדימה בירושתה ושאר יורשיה אם היה הוא נפטר בחייה ע"כ ויש שרוצים לדקדק מזה הלשון שלא באת התקנה לתת ליורשי האשה במקום הבעל אלא ממה שבא לו בתורת ירושה והוא בעין כגון נכסי מלוג או נכסי צאן ברזל וכמה תשובות בדבר חדא שמפורש בכמה מקומות בתקנה שמדברת בכל מה שניתן עמה בנישואין ועוד כי בזה המקום לא באת התקנה לפרש מה יירשו יורשי' כי הוא מפורש למעלה ולא נכתב זה הלשון במקום זה בתקנה רק לברר כשלא תניח ממנו זרע ש"ק מי מיורשי' יירשו החצי שהי' לו לזרע לירש ולכן לא פרשה שיחזור החצי ממנו שהיה לו