זכרון יהודה לא

ומצאתי כי משה פישיליש ואברהם חלול העידו שראו שהכהו המכה שמת ממנה ויוסף בן עביד ויצחק בן יום טוב העיד שראה אותם מתקוטטים והלכו להם וחזרו עוד וראו ליצחק מוטל בארץ מוכה בראשו והדם שותת ושאר עדות אין בהם עדות מספיק לענין שעת ההכאה ויוסף עביד ויצחק יום טוב הם בני אחיות וחשובים כעד אחד ועדות שאר העדים אינם נפסלים בכך כי מה שאנו אומרים נמצא אחד מהן קרוב או פסול שכל העדות בטלה זהו דוקא כשבאים להעיד מעצמם אבל כשמעידין ע"י הטלת חרם שכולם מוכרחים לבא להעיד אין העדות מתבטל אם נמצא א' מהם קרוב או פסול כ"כ א"א ז"ל א) ובענין עונש שאול יראה לי שראוי להיות על א' מה' דרכים לפי מה שרגילין עתה לדון בדיני נפשות אם תתקיים עדות משה ואברהם שראוי להרג ואם תתקיים עדות אחד מהם עם עדות יוסף או יצחק שראוי לחתוך שתי ידיו ואם תתקיים עדות א' מהם ותתבטל עדות יוסף ויצחק שראוי לחתוך ידו הימנית בעדות משה או אברהם לבד עם מה שנתפרסם עליו שהוא הכהו ההכאה שמת ממנה ואם תתבטל עדות משה ואברהם ותתקיים עדות יוסף ויצחק שראוי לחתוך ידו השמאלית בעדות אחד מהם וגם מה שנתפרסם עליו שהכהו ואם יתבטלו כל העדיות שראוי לחייבו גלות על שנתפרסם עליו שהוא הרגו לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך

נ"ט תשובת שאלה כך הי' מעשה שמרת שמחה אלמנת ר' יוסף הלוי (ע"ז) השיאה בתה לר' שמואל בן ר' שושאן ס"ט ופסקה ליתן לו עמה ה' אלפים זהובים במעות ואח"כ הסכימה לתת לו אלף זהו' ובמקום הד' אלפים עשתה לו ולבתה שטר מתנה שהיה לה וכתבה חצי הבית על שם בתה והחצי על שם ר' שמואל הנזכר והתנתה בעיקר המתנה שלא יחול על החצי שנכתב בשמו שום שעבוד רק שעבוד כתובת אשתו ומתה האשה בחיי בעלה ובאו יורשי האשה מכח תקנת הנישואין ליקח חצי הבתים והבעל אומר שאין להם ליקח רק חצי מן חצי הבתים הכתובים בשמה אבל חצי הבתים הכתובים בשמו הוא ממון כשאר ממונו ולא דברה בו התקנה ואני לפי ענ"ד נ"ל שהדין עם יורשי האשה כי התקנה דברה בכל מה שינתן עם הבת בנישואי' ותחילה אני אומר כי התקנה קוראה ממון האשה כל מה שינתן עמה בנישואי' ואפי' המעות גם כי הבעל יכול להוציאם ולעשות בהם כל חפצו ואין האשה יכולה למחות בו והראיה על זה מלשון התקנה באחד משעריה שמפרשת כשימות הבעל בחיי אשתו שאינו יכולה לגבות רק חצי נכסיו בין יספיק לכתובתה בין לא יספיק ויש בה זה הלשון זה בממונו וקנינו אבל ממון נדוניתא ומה שהכניסה לו או מה שיפול לה בירושה מקרקע לאחר נישואיה או מה שקנתה בשמה ומת בעלה יחזור כולו בעינו לה לבדה כי אין זה התיקון אלא במה שיודע שהוא ממון הבעל וקנינו הנה שמה שהכניסה לו בנישואי' אינו נקרא בתקנה ממון הבעל וקנינו וכיון שאינו נקרא ממון הבעל נקרא ממון האשה כי אינו הפקר לכל מה שנשאר אחרי מותה ממה שהכניסה לו בנישואי' וכמו שנקרא בתקנה בחיי' ממונה כך נקרא בתקנה עזבונה ואחרי שהוכחתי שמה שהכניסה לו בנישואיה נקרא עזבונה וממונה אני אומר כי המעות שנותנים לאדם עם אשתו בנישואי' הם מפורשין בתקנה שיחלקו אותם יורשי האשה עם הבעל ואם היה הלשון שהוא מפורש כדי שיזכה הזוכה בירושתה בחצי מה שימצא שנשאר מעזבונה שהוא עיקר נדוניתא ומה שהכניסה לו בנישואיה קרקע או טלטלי ועוד אומר בתקנה זה הלשון והוא ענין התיקון במה שימצא שנשאר בענין ממון האשה וכבר הוכחתי שכל מה שניתן עמה בנישואי' נקרא בתקנה ממון האשה ועוד אומר בתקנה זה הלשון זהו במה שניתן בנישואי הבת או מה שתקנה לעצמה ובשמה מממונה הרי מפורש שהתקנה מדברת במה שינתן בנשואי הבת בסתם והמעות בכלל מה שניתן בנשואין הם ואדרבה הם העיקר שבשבילם נעשים הנישואין ויש שרוצים לומר בדנתהא ב"ד ב"ד אדא אינו רוצה לומר רק בגדים שלובשת ויוצאה בהם וכמה תשובות בדבר חדא שלא יתכן לפרש אחריו קרקע או טלטלי ועוד כי לאחר מכן בתקנה אומר לשון כזה על מי שיש לה