זכרון יהודה כט

אלא כחותך דלעת פחות מחצי קנה נ"ל שהוא כשוחט חצי קנה ושהה ומה שהוקשה לך בההוא בר אווזא דמסמס קועיה דמא היאך יתיישב עם ההיא דמצא חצי קנה פגום לרש"י ז"ל למה לא ניחש לבהמה לנקיבת הוושט כיון דאם ניקב דאין לו בדיקה מבחוץ כמו שלפי' ריב"א לגת חישינין לנקיבה היכא דתלינן א) כן לרש"י לא חיישינין אלא היכא דמסמס קועי דמא אבל בחצי קנה פגום ולא מסמס קיעי לא חיישינן

נ"ז תשובת שאלה אודם פטדה אוצר כל כלי חמדה כתר וגולה לכל הגולה ישמרך אל עליון וישלח עזרך מציון הגיעני כתבך ואשר כבר כתבת לי שפסקתי אף להוסיף ואפי' מטלטלי דע אחי שכל מה שכתבתי לא היה דעתי רק שיתנו חלק לבנות אע"פ שלא הניח קרקעות ועל זה כתבתי כיון שהשיא בנות ונתן עם אחת ו' אלפים זהו' מן הראוי שיתנו גם לאלו הבנות ו' אלפים זהו' לכל אחת גם כי לא הניח קרקעות אבל לא ירדתי לזה שיתנו לכל א' יותר מעישור נכסי כי לא ידעתי כמה נכסים הניח וכן מוכח לשון התשובה שכתבתי כי כל הנושא ונותן שלי בה אינו רק על ההיא דפסקינן בגמרא ב) הלכתא לפרנסה ממקרקעי ולא ממטלטלי ועל זה הבאתי תקנת הגאונים ומ"ש א"א הרא"ש ז"ל ואם היה עולה על דעתי שהיו פוסקין לבנות יותר משליש הנכסים כמו שכתבת הייתי כותב בהדיא שלא יתנו לכל אחת יותר מן העישור כמ"ש א"א הרא"ש ז"ל בהדיא וז"ל וכיון דאיכא פלוגתא ברבוותא לא מפקינן מיתמי טפי מעישור נכסי עכ"ל וכיון דאפי' במקרקעי לא מפקינן טפי מעישור נכסי כ"ש במטלטלי וגם לפי סברתם איני יודע למה חזרו מן הפסק הראשון לאחר שמת הבן כי יותר היה מה שנתנו לבת ג' שנה ו' אלפים זהו' ממה שנתנו לגדולה העומדת לינשא ו' אלפים ומה שיראה לי הדין הראוי לדון לכתחילה נדון זה הוא שיתנו לגדולה עישור נכסי אע"פ שלא הניח קרקע ומן הט' חלקים הנשארים יוציאו לקטנה עישור נכסי לצורך נישואיה ויקחו האחים הריוח וישאר הקרן קיים לפרי נישואי' ואם נתנו לגדולה יותר מעישור אין למעט חלק הקטנה בשביל כך אמנם כיון שהורה הר' משה הכהן נר"ו לתת לכל אחת ששת אלפים והו' לפי שנתן האב לכל אחת מבנותיו בנישואין יותר מזה הסך וגם אמדו דעתו שאם הי' האב חי והיה לו כשיעור הממון שעזב שהי' נותן לכל א' זה הסך וכבר נתנו המעות ליתומות או לבאי כוחן ע"פ הוראתו אני אומר ככר הורה זקן ודמי להא דגרסינן בפ' זה בורר ג) ההוא דהוה קרו לי' עכברא דשכיב אדינרי כי קא שכיב אמר פ' ופ' מסקי בי זווי אתי תבעו ליורשין קמיה דר' ישמעאל בר' יוסי אמר להו כי אמרינן אדם עשוי שלא להשביע א"ע ה"מ בחייו אבל לאחר מותו לא וולא פרעו פלגא אידך פלגא ד) אתו קמי' דר' הי"א אמר להו כשם שאדם עשוי שלא להשביע עצמו כך עשוי שלא להשביע בניו אמרי לי' ניזול ניהדר (א"ל] כבר הורה זקן וכיוצא בזה גרסינן בירושלמי אריסי' דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דדהבא מית בר וויא ומת אריסי' אתא עובדא קמי' דר' ישמעאל בר' יוסי אמר מאן לא ידע דכל מאי דאית לי' לאריסי' דבר זיזא הוא אתותבו לבנוי דבר זיזא הוי לי' לבר זיזא בנין רברבין ודקיקין אמר יסבין רברבין פלגא ומן דקיקיא דכן יסבין פלגא דמך ר' ישמעאל בר' יוסי אתא עוברא קמיה דר' חייא אמר מן הדא לית את שמע כלום איהיהבין לכבוי דאריסי' א"ל מרי' דפקדונא ככר יהבית פלגא א"ל מה שנתת ע"פ ב"ד נתת מה שאתה נותן ע"פ ב"ד אתה נותן מהו דיימרון בנוי דאריסא לבנוי דבר זיזא הבו לן מאי דנסבתון יכלין למימר להו מה שנעשה ע"פ ב"ד נעשה ואין לומר זהו דוקא בדבר שלא קדם להם מחלוקת אלא נחלקו בסברת עצמם ואין כח בא' להחזיר דברי חבירו ולהוכיח שטעה אבל בדבר שיש בו מחלוקת ולא נפסק הלכה כמי אין נוהג דין זה אין הדבר כן כדמוכח בשבועות בפ' כל הנשבעין ה) דגרסינן התם א"ר חמא השתא דלא אתמר לא כרב ושמואל ולא כר' אלעזר האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דעבד כר' אלעזר עבד. ואין לומר זהו דוקא בדבר שמפורש בתלמוד בהדי' דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אבל בדבר שהוא מחלוקת