זכרון יהודה כז

והרא"ש ז"ל פי' הטעם לפי שלא ימצאו ב"ד מי שירצה להשתדל בענין אבל בנידון זה יש מי שישתדל בענין לתועלת הקטנים אם מת ר' יהודה הנזכר ולתועלתו אם הוא חי ב"ד חייבים למנות אפוטרופוס על הנכסים לעשות חסד עם החיים ועם המתים

נ"ד תשובה לשון חר' יהודה ז"ל שהועתק מכתיבת ידו שמעתי שאתם אומרים מפני שנתרבה המחלוקת בין פוסקי הדינין ומורי הוראות זה אומר בכה וזה אומר בכה שאתם מסכימים לפסוק ולהורות ע"פ ספרי הרמב"ם ז"ל זולתי במה שחולק עליו א"א ז"ל שיעשו כדבריו ואני משבח לכם על שאתם מככדים לא"א אמנם נפלאתי על שאתם מכניסים ראשיכם בין הרים גדולים בין הרמב"ם ובין הראב"ד ז"ל ורבים אשר השיבו על רבינו בחייו ואחריו ואיך לא תיראו מלהיות נכויים בנחלתן ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף ועוד אם תבטלו דעת ר' משה מפני דעת א"א ז"ל איך לא תבטלו דעתכם מפני דעתו כי לפי מ"ש בפסקיו לא תוכלו לעשות הסכמה זו כי הוא ז"ל כתב בפסקי סנהדרין א) ז"ל והיכא שנחלקו ב' גדולים בפסק הלכה לא יאמר הדיין אפסוק כמו שארצה ואם עשה כן זה דין שקר אלא אם חכם גדול הוא וגמר וסביר וידע להכריע כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו ואפי' אם פסק גדול אחד יכול לסתור דבריו ב) בראיות ולחלוק עליו כאשר כתבתי למעלה כ"ש אם יש לו סיוע מאחד מן החולקים ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק עכ"ל הנה כתב בהדיא שבמקום שיש מחלוקת בין הפוסקים שאין רשות לאדם לפסוק מדעתו, כא' מהם בלי ראיות וכי תאמרו מאחר שצדקו רוב דבריו ובלא מחלוקת לא ניחש למיעוט דבריו שנחלקו עליו כי הכתוב אומר אחרי רבים להטות זה אינו שהפסוק אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים אבל מי שמחבר ספר בענין דינין והוראות שאם רובו כדין נלך אחר כולו חלילה וחס שאין לך אדם אפילו בזמן הזה שהלבבות אטומת אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו שלא יהי' רוב פסקיו כדין ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות ב"ד וחלילה וחס לדבר בעד רבנו משה ז"ל כי הוא אמת ותורתו אמת אבל כתבתי הענין הזה להראות שבענין ספר שנתחבר בענין הדינין שאין להביא ראיה מרובו על מיעוטו ועוד יש טעמים המונעים הסכמתם שאין רצוני להאריך בהם עתה וכי תאמרו כבר עשו כן במקום אחר בספרד אין לכם ללמוד מאחרים ואדרבה אחרים יש להם ללמוד מכם כי טוליטולה היא עיר ואם בישראל ונדולי' הם גדולי גולת אריאל ואשר אמרתם שיש מחלוקת בין פוסקי הדינין מהיום ארבעים שנה לא הי' כ"כ מעט מחלוקת בין הפוסקים כמו עתה ובכל פעם שאנו מתקבצים אנו מסכימין לדעת א' ש"ל וא"כ אם ייטיב בעיניכם לא תחושו ליתן לנו מורה לצדקה פן יהי' למכשול ולפוקה ואולי תקוו למשפט והנה מספח לצדקה והנה צעקה ולא תרצו שיהיה משא כל העם הזה עליכם כי חטאת הקהל הוא כגדוליהם אשר להם כח שהנהגותיהם ואשמם בראשם ואם ח"ו בשלי הצער הגדול הזה שלחוני מאתכם ואסע מזה גם כי אני מאמין שאע"פ ששמעתם מוציאי דבה עלי ולפעמים בעת הכעס אתם אומרים אותו בפיכם שאינו כן על לבככם כי אתם עדי וגם כל הקהל יצ"ו כי מן היום אשר בחרתם בי לישב על כסא א"א ז"ל שלא נשאתי פנים לשום אדם בדין ואפשר שבשגגה טעיתי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי אמנם אם במרד ואם במעל ובמזיד עשיתי עול לשום אדם לא יאבה ה' סלוח לי וע"כ קשה עלי מאד שחושדין אותי בשום דבר מזה ומעתה כל האומר ועושה כנגדי בדבר הזה להבאישני ביושב הארץ והוא אדם גדול שאין לו דיין בארץ לדון עליו ישפוט ה' ביני ובינו והיה ה' לדיין להשיב לו אונו

שאלה נ"ה ראובן נפטר והניח אשה וג' בנות והניח כל אשר לו לאשתו ונתן לבנותיו דבר מועט לאחר פטירתו התחילו חתניה ובנותיה לערער עליה ונפל הפשרה ביניהם שנשבעה בה' אלהי ישראל על דעת פ' ופ' ופ' ובנותיה שלא תארס ולא תנשא כל ימי חייה ובכלל השבועה שאם תעבור על שום דבר מכל הנזכר שתפרע לכל א' מבנותיה