זכרון יהודה כו

שאלה נ"ב גבירי קהל שעשו הסכמה לברר דיינין על זה הסגנון בררו לראובן ושמעון לברור י"ב בני אדם שיברירו כל אחד מהם ג' דיינים שנים מהם מפורעי המס הקביציא בעיר וג' מעיינין ג"כ בזה הסגנון ויכתוב כל אחד מהם הו' בני אדם שיברור בפיתקא ויתננה לב' ברורים ונשבעו הי"ב בני אדם, על ככה ובררו ללוי ויהודה לקבל הפתקות והנה רוב הפתקות ביררו ליששכר זבלון ונפתלי שהם מפורעי המס בעיר ולוי ויהודה הברורים לקבל הפתקות אמרו לקהל כי נבררו יששכר זבלון נפתלי אז אמרו הקהל כי אילו הג' הם מפורעי המס בעיר ולא נבררו כפי המכמתן אלא אמרו אברורים לעיין בפתקות ומי שימצאו מאותם שאינם מפורעי המס בעיר שיבררו אותן רוב הפתקות שיהא דיין וא' מג' שהם יששכר זבלון ונפתלי שיעיינו מי שיש לו פחות פתקות שיחליפנו עם אותו שאינו פורע מס בעיר וכן עשו ומצאו כי נפתלי היו לו פחות פתקות ואשר אינו פורע מס בעיר היו לו רוב פתקות והוכרחו הברורים לאמר להקהל כי אשר הוברר לפי שאמרו שכך היתה הסכמתם ואשר טוען כי אע"פ שהושבעו. הי"ב בני אדם לברור ב' מפורעי המס בעיר וא' מפורעי המס חוץ לעיר וכן עשו כיון שלא אמרו בהסכמתם שמקבלי הפתקות יבררו ב' מפורעי המס בעיר וא' מאותם שאינם פורעים המס בעיר אלא הניחו הדבר סתם אם כן נשאר הדבר כמו הסכמת הקהלות יצ"ו שכתוב בה שמי שיסכימו בו רוב הפתקות שיהיה דיין ולפי זה הם דיינים הג' שהם יששכר זבלון נפתלי אף כי הם מפורעי המס והקהל יצ"ו אומרים כי כיון שהזכירו בהסכמתם בשבועת הי"ב בני אדם שיהיו מפורעי המס בעיר ב' וא' שאינו פורע בעיר כי כך היתה כוונתם שיהיו ב' מפורעי המס בעיר וא' מאותם שאינם פורעים וכן הורגלו ושיותר מי' שנים ואשר אומר כי דברים שבלב אינם דברים ואין לדון אלא כפי הסכמת הקהלות כאשר כתבתי שיש לנו לילך אחר רוב הפתקות בין שיהי' מפורעי המס בעיר בין שלא יהיה מפורעי המס בעיר עוד טוען אשר כי הי' דעתו. לילך מן העיר ונתרצה לישב בעיר בעבור בקשתם והנה עשו עמו תנאי באותה שעה לבל יבררו אותו דיין לא בעבור הקהל יצ"ו ולא בשום דין והבט והבטיחוהו ע"כ ועל תנאי זה נשאר בעיר והנה הם מודים בזה הודיעני הדין עם מי ומהר תשובתך גבירי כי יש בדבר מכשול חרמות השם יצילנו מהם נאום עבדך צעיר תלמידך אשר הקטן בן אחיך ר' שלמה ז"ל. תשובה נשאנו ונתננו בדבר בענין. הר' משה בן נחמיש ור' אברהם בן קסי נר"ו ואני והסכמנו שהדין עם הקהל יצ"ו ושלום יהודה בן הרב ר' אשר זצו"ל

שאלה נ"ג על מעשה שאירע בכאן יהודה הלך למחנה אלנו'ירה בהיותה במצור ולא נודע מה היה לו אם נשבה אם נהרג ונשאל דודי ז"ל אם יכולין למנות ב"ד אפוטרופוס על נכסיו וזה נוסח תשובתו שהועתק מכתובתו. תשובה אע"ג דגרסינן בכתובות בפ' נערה שנפתתה א) א"ר חסדא אמר ר' עקיבא מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א"ל רבינא לר' אשי מ"ש מהאי דתנינן מי שהלך למדינת הים ב"ד יורדין לנכסין וזנין ומפרנסין אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר א"ל ולא שני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא מדעת ור' יהודה זה יצא לדעת א"כ נרד לנכסיו לזון לבניו וי"ל דהברייתא לא דברה אלא בהולך למ"ה שהוא דרך רחוקה ומקום סכנה ואין השיירות מצויות ועל דעת כן יצא שילך למקום סכנה ודרך אדם כשהולך כ"כ דרך רחוקה שהוא מתקן עניניו ומצוה לביתו ודימו אותו רז"ל ליוצא בקולר שאמר כתבו גט לאשתי ולא אמר תנו שנותנין מפני שהוא בהול אבל בנידון שלפנינו שהלך למחנה אלמ'ירה שהשיירות מצויות והולכין ובאין בכל יום לאלפים ולרבבות אדם הולך עמהם בטוח כמו שהולך לארצו ממקום למקום אין דרך לצוות לביתו כשיוצא לדרך כזה ואם אירע מקרה שנהרג או נשבה אין לב"ד לזון לבניו בשביל שלא צוה לביתו בצאתו מעירו ואדרבה דומה למי שנשתטה פתאום ויצא מדעתו שלא לדעת שב"ד יורדין לנכסיו, וזנין אשתו ובניו ואע"פ שאם הוא חי ר' יהודה בשכר אין ב"ד חייבין למנות אפוטרופוס על נכסיו כדאיתא בב"מ פ' המפקיד ב) אפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן