זכרון יהודה כה

לוי ויהודה שנתנו חפצים בפקדון ביד ראובן ואין עד בדבר אלא שקרובי האשה אומרים שהיו יודעים הענין בבירור וגם אומרים הקרובים שאמרה האשה בחוליה אל תשתמשו באילו החפצים כי הם של לוי ויהודה ובכל זה אין עד אלא נשים קרובות ואיש קרוב גם יודיעני מרי אם יש לה שטר נדוניא לאשת ראובן אם יועילו בעבור זה מה שנתנה לבע"ח כי יאמרו המוחזקים בחפצים כי היתה יכולה לתופסם בעבור שטר נדוניתא או נאמר אין נפרעין מהיתומים אלא בשבועה ואם יש נאמנות בנדוניא מה יהיה הדין הודיעני הכל באר הטב ושלום כנפש עבדך אשר הקטן בן אחיך ר' שלמה ז"ל

תשובה אפי' אם בעלי חובות לא קבלו מיד האשה כלום אלא שלקחו מעצמם החפצים לאחר מיתה לא היו מחזירין אותן ונאמנים לאמר שתופסים אותם בחובם במגו שהיו אומרים לא לקחנו כלום כיון שתפסו בלא עדים כ"ש שהאשה נתנה אותם והיתה נושאת ונותנת בבית ובתביעת לוי ויהודה אין להוציא ממון מחזקת היתומים אלא בעדות רחוקים וכשרים ואין צורך בכאן לנדונית אשת ראובן ואם היה צורך לה היה מועיל תפיסה אם לא הי' בעדים בסגי דאי בעי אמרה שאין בידה כלום אבל בנאמנות אינו מועיל לגבי יתומים קטנים הנראה בעיני כתבתי יהודה בן הרא"ש זצו"ל

שאלה נ"א ילמדני מרי הר"ר יהודה נ"י הסכמה שנעשית בכאן על יד דון יוסף בן וקאר והטיל עליה חרם בהסכמה שיבררו הקהל יצ"ו ב' אנשים ואלו הב' אנשים יברירו עשרה אנשים שיעיינו בענין הקהל יצ"ו וישבעו שבועה בתורה לעשות ענינם לש"ש ומה שיעשו אלו העשרה או רובם שיהיה מקוייים על הקהל יצ"ו ושיהיה זה נוהג עד עשרה שנים הכל כמו שיגיע תופסה וזו השנה שביררו היו"ד אנשים היה הא' מהם חוץ לעיר ונשבעו הח' הנמצאים בעיר וב' לא נשבעו אחד שהיה מחוץ לעיר ואחד שהיה בעיר והאנשים עשו תקנה בענין פרעון המס וגם עשו פנקס על רוב הקהל ורוב הקהל נתרעמו מאותו פנקס ומאותה תקנה ורצו לבטלה אע"פ שהטילו חרם כי אומרים כי אותם האנשים לא היו יכולים לעשות כלום בענין הקהל יצ"ו עד שיהיו נשבעין העשרה כי לא ניתן להם כח בענין אחר והראי' כי כתוב בתחילה שישבעו העשרה ואח"כ סתם כי מה שיעשו היו"ד או רובם שיהיה קיים ואם היה רצונם לומר שיועיל בשבועת רובם היו לו להזכיר אותו כפי שהזכיר בסופו וי"א כיון שנשבעו הח' היו יכולין לעשות תקנתם כמו שאילו נשבעו היו"ד כי רובם ככולם עוד כתוב בהסכמה שהפשרה שיעשו בענין שלא ישאר חוב על קהל בסוף השנה והתקנה שעשו הח' כתוב בה שישאר חוב על הקהל יצ"ו סכום מעות עד חודש א' סוף השנה וזהו הפך מן ההסכמה ואנא גבירי תעיין בהסכמה והודיעני דבר מי יכשר ומאיזה טעם תתקיים התקנדה או תתבטל גם הודיעני מה יראה לך בענין תקנות שעשו העשרה של שנה שעברה ואין כתוב בהן שנעשו כפי הסכמה מקצתן אומרים שעשו כפי הסכמה ומקצתן אומרים שלא נעשה כפי הסכמה עוד כתוב בהסכמה שיתקבצו כ"א מג' בתי כנסיות הי"ג ושיעשו לשם תקנתם וכולם מודים כי התקנות שעשו לא הי' הקבוץ כ"א מג' ב"כ הי"ג הודיעני אם יש באילו ב' הטעמים לסתור התקנות והשיבני על הכל באר הטב. תשובה נ"ל שכל זמן שלא נשבעו העשרה אין יכולת בח' שנשבעו לעשות כלום ואפי' אם יש לפקפק באותו שלא היה בעיר ולומר שאין לחוש לשבועתו כיון שאפילו אם היה נשבע כל זמן שאינו בעיר מה שיעשו האחרים הוא קיים מ"מ הוא בטל בשביל הא' שהיה בעיר ולא נשבע שכיון שהוא בעיר כל מה שיעשו זולתו אינו כלום והוא אינו יכול להיות עוסק בענין הקהל עד שישבע נמצא כל מה שעשו מכח אותו הברירות אינו כלום ואם היו נשבעין אף כי הניחו חוב על הקהל לא היו מעשיהם בטל בכך כי דבר זה אינו אלא שמפרש בהסכמה מה הטילו על הברורים לעשות לא שיתבטל ברירותם אם לא יעשו כן ואע"פ שבתקנה שעשו היו"ד אשתקד אינו כתוב שעשו כפי ההסכמה אין לבטלה מטעם זה והאומר שלא עשו עליו הראיה שלא עשו כפי ההסכמה ושהוא דבר שיעכב אם לא לעשות כפי ההסכמה ואם לא נתקבצו כ"א מבתי כנסיות לא הייתי מבטל מעשיהם בכך כי אין המקום גורם אם המעשה נכון ושלום דודך יהודה בן הרא"ש זצו"ל: