זכרון יהודה יד

כי אם קרקע ונשבע כתקנת הגאונים והזביר שהיה לו כרמים ובית וב"ד עשו והכריזוהו שלשים יום וכאשר באו להוריד לראובן כבית בא שמעון ועשה התראה לב"ד שלא יורידו לראובן בבית כי היא העידית שבנכסין וב"ח דינו בבינונית וראובן טוען כי כיון ששתק כל ימי ההכרזה שאין לקבל עתה טענתו ויש להורידו בבית ויש בכאן מי שאומר שהדין עם ראובן ויש מי שאומר שהדין עם שמעון הודיעני הדין עם מי ואם יראה לך שצריך לחזור ולעשות שומא בבתים מי יפרע ההוצאה של השומא וההכרזה הראשונה ואחר הדברים משכן שמעון ביתו ללוי הודיעני אם יוכל לומר לוי הנחתי לך מקום לגבות ממנו או אם יאמר ראובן כיון ששמאוהו לו תחילה והכריזוהו ל' יום כדי להגבותו בחובו שיקדום הוא לגבותו בחובו הודיעני הדין עם מי. תשובה נ"ל שהדין עם ראובן כיון ששתק כל ימי ההכרזה גילה דעתו כי הוא מחשיב את הכר מן הבית והדין נותן כי על דרך הטבע] יותר תועלת יש לאדם בכל שנה מן הכרם ממה שיש לו מן הבית ואחר שעשו לו ב"ד שומא והכרזה אינו יכול הלוה להפקיע זכותו למשכנו ללוי וליתן לו הכרם

שאלה ח עוד ילמדני מרי ראובן קנה שעוה משמעון בהקפה ונתערב לו לוי בסך המעות ומת ראובן והניח אשה ובנים הא' גדול מאשה אחרת ושני קטן מאשה אשר היא בחיים ובא הלוי ותבע מהדיין לצוות ליהודה שיתפוס שעוה שבידו שהיתה של ראובן שקנה משמעון שנתערב לוי בעבורה ושתשאר בידו עד שיפסק הדין ביניהם וכן עשה אח"כ באו היורשים ותבעו מהדיין לצוות למכור השעוה מפני שהיתה מזלולת וישארו המעות ביד יהודה עד שיפסק הדין כדי שלא יפסידו היתומים בשעוה וכן עשו אח"כ בא לוי ותבע ליהודה השעוה כי אמר שהיתה של ראובן שנתערב הוא בעבורה ויהודה טוען כי אינו יודע מזה כלום כי קודם שנפטר ראובן נהגוהו לו פקדון אשת ראובן ובנו והוא תופס אותה בעבור שניהם ואשת ראובן אומרת כי השעוה של בעלה ואינה יודעת אם היא אותה שקנה בעלה משמעון או מאחר וגם אינה יודעת אם הי' בעלה חייב לשמעון כלום וחורגה אומר אמת כי זו השעוה היא שקנה אבי משמעון ונתערב לו לוי בעבורה ואני ואשת אבי נתנו השעוה ליהודה פקדון כדי לפרוע לשמעון קודם שהי' לוקחים ב"ח אחרים ואשת ראובן אומרת לא כי אלא אני אקח חלקי מן השעוה כמו משאר נכסי ראובן בעלי שנמצאו ברשותי הודיעני הדין עם מי והיאך יפסק הדין. תשובה נ"ל שהדין עם האשה במה שאומרת שאינה יודעת אם בעלה היה חייב לשמעון כלום וגובה חלקה מן השעוה ולאו כל כמיניה דחורגה להפסיד לה בהודאתו

שאלה ט עוד ילמדני מרי ראובן שמת וגם אשתו מתה והניחו בנים קטנים והיו חייבים מעות לגוי בשטר ושמעון ערב ובא הגוי ושמעון לגבות מממון ראובן וכדי שלא יעשה הגוי הוצאות בגביית הממון הוצרכו ב"ד לתת הכל ביד שמעון וכתבו הכל והשביעוהו שבועת התורה למכור הכל וליתן חשבון מהכל כדי שיפרעו לגוי וישאר השאר לקטנים וראובן היה עם חבורת בני אדם כפי מה שרגילין לעשות חבורות לגמול חסד ואומרים בני החבורה כי ראובן הי' גזבר ונשאר בידו מעות וחפצים של בני החבורה והחפצים שאומרים נשארו בבית ראובן הודיעני אם יש להאמינם להוציא מן היתומים. תשובה אין להאמין בני החבורה להוציא החפצים מיד היתומים כי הם נוגעין בעדותן שאין אדם מעיד לעצמו

שאלה עוד ילמדני מרי ראובן משכן ביתו לשמעון והי' לו בנים גדולים ובנות אחת גדולה ושתים קטנות וראובן נטה למות וצוה מחמת מיתה שיתנו הבית הממושכן לבנותיו ועתה בא שמעון לתבוע מעותיו וטוען האפוטרופוס כי הבנות הם קטנות ואין נזקקין לנכסי קטן ושמעון טוען כי כיון שהבית היה ממושכן לו לא הי' יכול ראובן ליתנו לבנותיו הקטנות, כדי לסלק שעבודו כי מה שאמרו חכמים אין נזקקין לנכסי קטן דוקא קטן שירש אבל מי ששעבד נכסיו אין יכול ליתנם לקטן ולהעביר הנחלה מבניו הגדולים כדי להפסיד את בע"ח והאפוטרופוס אומר כי אין חילוק אלא בכל ענין אין זקקין לנכסי קטן הודיעני הדין עם מי.