זכרון יהודה קטז

וכן את"ל שאין כח ביד הקהל לחייבם על הדברים הנז' מן הדין אם בא שום אדם לננוש אותם ולמשכנם על זה אם הוא בר נדוי ושמתא אחר דעבר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי ועוד דמבזי רבנן ונקרא אפיקורוס ומאן דמכוי רבנן בר נדוי הוא וצורבא מרבנן עביד דינא לנפשי' במאי דפסיקא לי' ע"כ השאלה ואני השבתי להם לפי ענ"ד מה שנראה לי ואם הם רבותי וקטנם עבה ממתני העותי פני והשבתי כי שערי תשובה לא ננעלו

תחילה מה ששאלוני אם הם חייבים לפרוע משלהם במכס הנקרא אלקעבלא א"א מאחר שלא תקנו לפרוע המכס אלא לפרוע מס המלך וארנוניות אין הת"ח חייבין דרבנן לא יהבי כרגא כדאמר בפ' השותפין א) רב נחמן בר חסדא רמא כרגא ארבנן א"ל רנב"י עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי וכו' וכ"ש שהם פטורין כשהמלך מטיל מס על הקהל וזה פשוט בכמה מקומות בתלמוד אספרם מחול ירביון וכן אמרינן בנדרים ב) שרי לי' לצורבא מרבנן לומר עבדא דבי נורא אנא לא יהיבנא אכרגא אלמא מידי דאית לי' למעביד עביד על דלא יהיב אכרגא ועוד אפי' פי' המלך ואמר שת"ח יפרעו חלקם במס יש מן הדין על הקהל אשר הת"ח שוכן בתוכו לפרוע חלקו דהא כסף גולגלתא אקרקפתא דגברי מונח אפ"ה אמרינן בפ' השותפין שהם פטורין ואם [פני] הדור כפני הכלב ויעיזו פניהם ולא ירצו להבריח מידי דמלכא יכול הת"ח לנדותם ולשמתם על זה וא"ת דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר דליפרע צורבא מרבנן הא ליתא שכבר כתבו הראשונים דכל מידי דלאו דינא ומלכא אמר דליעבדו דלא מתקרי דינא דמלכותא אלא חמסונתא דמלכא שלא אמרו דינא דמלכא אלא דינא דמלכותא ואפי' דינא דמלכותא לא אמרו אלא בחוקי מלכות כדאיתא בפ' הגוזל ג) דוק ותשכח ואפי' בחוקים נמי דוקא שיעשה בהורמנא דכולא מלכותא ושיהי' שוים לכל כדאיתא בנדרים ד) גבי נודרין לחרמים ולמוכסין וכו' ואפי' אם יאמר המלך לכל הקהלות שבמלכותו תנו לי כך וכך או תצאו מן המלכות ועמדו הקהלות ופדו עצמם בממון רב הת"ח פטורין לפי שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ כדאמרינן בבתרא ה) גבי ההיא דמי כלילא וכ"ש כשפדו עצמן על ענינים אחרים כגון על עניני שטרות שהת"ח פטורין שאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו דפטור ואין צריך לומר כשהמלך מטיל מס סתם שהם פטורין ואפי' החרימו סתם וכללו התלמידים בכלל החרם אין החרם חל דאמר בו שבועה ואין נשבעין לבטל את המצוה והרי זה כאותה ששנינו גבי שבועה שלא אתן נשבע לבטל את המצות ואפילו הכריחוהו לקבל את החרם הרי זה כנודרין לחרמין וכמעשה דר' עקיבא גבי ההיא מטרניתא וא"ת אחר שהתנו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להסיע על קצתן דהפקר ב"ד הפקר הא ליתא שלא אמרו זה אלא גבי מצות אינמי בשב ואל תעשה בזמן הזה אבל לאפוקי ממונא שלא כדין לאו כל כמיני' וכן מוכח בגיטין פ' השולח ו) ואם תק' לדברינו מההיא דפ' זה בורר ז) קם בר חמי נשקי' לכרעי' וקבל עלי' כרגא דכולי' שניא אלמא צורבא מרבנן יהבי כרגא תי' רבנו מאיר ז"ל דהתם שלא כדין היו מטילין וכעובדא דבעי ע"ה למירמא דמי כלילא ארבנן כשקבל ההוא מרבנן כרגא דבר חמא ולא חש לשחדא דאינו אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ואפילו הת"ח מלוה ברבית אין מחייבין אותו בשום דבר שלא הותר הרבית אלא לצורבא מרבנן כדאיתא פ' א"נ ח) ולע"ה כדי חייו דכל זמן שתורתו עיקר אע"פ שיש לו מלאכה אחרת הוא פטור שהרי רבותינו שבתלמוד רובם היו בעלי מלאכה אלא שהיתה טפילה לתורתם כ"ש כשאין לו שום מלאכה אלא שהוא מלוה לע"א מעותיו ברבית שהוא פטור כמ"ש שהוא האומנות הנאה לת"ח והמעמיד תורתו מיהא בענין שיהיה הת"ח בעל מעשים וחסיד כדכתיב כל קדושיו בידך אבל אם הוא צורבא מרבנן וסאני שומעני' הרי הוא כע"ה וגרוע ממנו כדאיתא ביומא דוק ותשכח אבל כ"ז שהוא בעל מעשים ותורתו עיקר הרי הוא פטור כמ"ש וכן הי' דן ר"י הזקן והר' יוסף הלוי תלמידו וכן הר"מ הלוי ז"ל