זכרון יהודה קטו

עוד ראיתי כתוב על שמו אסור להסתכל בעריות כגון א"א או אחותו או בתו או כלתו וה"ה ע"א או ישמעאלית והמסתכל בהן ענשו גדול והוא מן הדברים המעכבין את התשובה ואפי' באשה פנויה אסור להסתכל וכן הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה

שאלה להרא"ש ז"ל אם לענוש על ענין עברות בעד א' אם לאו הדבר פשוט כי מדין תורה אין להם חטא מות אבל מ"מ כיון שהשעה צריכה לכך מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סיג לתורה וכ"ש אם האשה שאמרת יצא עלי' קול זנות קודם לכן שיש להעניש אותה בקלא דלא פסיק ולא הוציאוהו אויבים וכ"ש כשיש עד א' שמסייע לקול ההוא והרי מצינו שקול ברור כעד א' א"כ הרי כאן שנים ומן הדין הוא להלקות עד שתצא נפשה אולי מתוך כך יתבררו דברי העד ועאכו"ב שמזמן רב נוהגין בטוליטולה להלקות ולהכות שלא מן הדין לעשות סיג לתורה לבער הרע והדין והמשפט אחד לנואף ולנואפת ליסר בגופם בקלא דאיתחזק כ"ש כשעד אחד מסייע לקול ההוא שיש מן הדין לבער הרע מקרבך כמו שכתבתי לך בתשובה האחרת

מה"ה הרב ר' אברהם אבוהב ז"ל מענין קניית הלואת חבירו בפירות אם אפשר אם לא תוספתא הלוקח מקח מחבירו ע"מ ליתן לו דמים מכאן ועד י"ב חודש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית ירושלמי לוקח אדם שטרו של חבירו והלואת חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית אף כי נראה כמו רבית

המלוה לחבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהוא רבית וכו' וכיון דחזינן דאפי' דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור המלוה לדור בחצר הלוה א"כ המלוה צריך ליזהר הרבה שלא יקבל שום טובת הנאה מן הלוה אפי' דברים שהי' עושה לו בלא הלואה ואפי' בדבר שאין הלוה חסר כלום וי"ל דלא אמר הכא אלא דברים של פרהסי' לדור בחצרו ולהשתמש בעבדו דאוושא מלתא טובא אבל להשאילו כליו ובהמתו מותר כיון דבלא"ה הי' משאילו ודיקא נמי דנקט חצרו ולא נקט לא ישכיר לו כליו או בהמתו בפחות אי נמי היכא דידוע דקודם ההלואה היו אוהבין זה לזה כ"כ שהיו משאילין חצר זה לזה אם היו צריכין מותר להשאיל גם אחר ההלואה ומתניתין בסתם בני אדם שאין רגילות שעושה לוה למלוה אותה הנאה בלא הלואה דומיא דהקדמת שלום למי שאינו רגיל להקדים לו תחילה ומיהו בעושה שלא מדעת חבירו אסור בלא שכר אפי' בדבר שלא הי' מתחייב ליתן לו שכר אם לא הי' חייב לו כגון המשתמש בחצרו ובעבדיו דלא קיימא לאגרא דכיון, דשלא ברשות עושה נראה כעושה בשביל מלוה שלו שסומך עלי' שבשבילה יסבלו הבעלים: .

, אמר רבא א) שרי לי' לאינש למימר לחברי' הילך ד' זוזי ואימא לי' לפלניא דלוזפן זוזי מ"ט שכר אמירה הוא דשקיל ר' אבא מר ברי' דר' פפא הוי שקיל אגרא דקירא מן קיראי [וא"ל] לאבוה אופינהו זוזי פ' חלות שעוה מן תגרי שעוה י"מ דוקא בנו גדול שאינו סמוך על שולחנו אבל בנו קטן המוטל עליו לפרנסו לא כדחזינן לקמן בפ' הפועלים ב) גבי סירוס דבנו קטן כגופו דמי וכ"נ דאל"כ כל אדם יערים וילוה מעותיו כדי ליתן לבני ביתו רבית כללא דרבית נ"ל כדרב נחמן כל אגר נטר לי' אסור

תשובה להר' נחמיה זלה"ה כאשר טלטלני הזמן טלטלה גבר שאלוני רבותי הר' יעקב ואחיו הר' יהודה בני הרב הגדול מורי הר' אשר ז"ל קהל שעושים תקנה ביניהם בחרם ובאלה לפרוע כ"א מהם דבר קצוב מן היין ומן הבשר ומשאר דברים שישא ויתן בהם כמו שנהגו במלכות ספרד עיר ועיר כמנהגה והוא נקרא אלביאלה אם יכולין הקהל לחייב הת"ח בעניינים הנזכרים וכן אם המלך הטיל מס על הקהל אם הת"ח בכלל ואת"ל שאין הת"ח בכלל לפום דינא דאורייתא אם הטילו הקהל חרם על הענינים הנז' וכללו הת"ח בחרם ולא הוציאום בפירוש אם הת"ח נכללים בכלל החרם