זכרון יהודה קיב

ליכי עכ"ל התשובה אלמא חזינן לגאון דקול הברה בעלמא שנשמע שנהרג ולא נשמע עליו שהוא קיים ואע"פ שלא בא מעולם אפי' ע"א מסל"ת התירה לינשא וגבתה כתובתה ולא מצינו שהחמירו חכמים בהתרת נשים רק במשל"ס משום הנהו עובדי דר' עקיבא ור' מאיר שטבעה ספינתם בים הגדול וניצולו ובאתרי דשכיחי גלי כמו בים שהאחד עוזר לחבירו עד שמקיאו ליבשה אבל במים הנקוים במקום א' ולא שכיחי גלי אף במים של"ס אשתו מותרת כדאיתא פ' בתרא דיבמות א) ההוא גברא דטבע באגמי וכו' דמכולם נלמוד אי ליכא גלי דמותרת סוף דבר נ"ל דאיתתא שריא וגביא כתובתה ואע"פ שנשאת כבר מגבין אותה כתובתה אפי' מיתמי דהא דאין ניזקקין לנכסי יתומים היינה דחיישינן לצררי כרב הונא ברי' דרבי יהושע ולא כר"פ דאמר משום פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו וכן פ' תלמודא בפ' גט פשוט ב) שלחו מתם היכא דשמתי' ומית בשמתי' והלכתא כר' הונא ברי' דר' יהושע וכל היכא דאיכא למיחש לצררי לא גבי מיתמי רק לכתובת אשה משום חינא ואף לדברי רמב"ם ז"ל ולפי ספר המצות שפי' טעמא דחינא כדי שיהא לה במה שתנשא ואם קפצה ונשאת דאין נזקקין שיגדילו היתומים היינה דוקא היכא דאיכא למיחש לצררי אבל האידנא שאנו מגבין כתובות לכל האלמנות שקדשו בעליהן לא חיישינן לצררי ואנו סמכינן על תירוץ הר' שמעון מיינבילא שתירץ דהיכא דמת פתאום ולא צוה לביתו לא חיישינן לצררי וכן היה דן רבנא מאיר זצו"ל והי' נותן סעד לדבריו לסמוך על אותו תי' וכיון דלא חיישינן לצררי לא גרע גביית האלמנה מגביית שאר חובות דמגבינן מיתמי כל היכא דליכא למיחש לצררי ועוד שזאת האשה כבר הגבוה ב"ד כתובתה ולא הספיקה לגבוה עד שנישאת הילכך מגבין לה ב"ד את השאר הילכך זאת האשה מותרת לינשא וגבייה כתובתה וזעלקמן עלקמן ויהונתן אינן פסולים אא"כ ידעו עדים כשרים ויעידו שראו שאכלו נבלות לתיאבון כמטמוניות קודם השעה שהעידו עליהם שראו אותו מת ביום הרג רכ ואף אם יפסלו עדיין השלישי מסל"ת וכשר שהרי לא פסלוהו ואף אם יפסול כיון שהגיד לפי תומו כשר להעיד וכן כ' האלפסי וז"ל ומסתבר לן דפסול מדברי תורה מסל"ת משיאין ע"פ דלא גרע מנוי עכ"ל וכ"כ הר"ם ואף אם רפיא ביד ר' אליעזר הלוי הרי כתב ר' יואל אביו זצ"ל בתשובה א' דבכל פלוגתא דהתרת נשים ואחרי שחכמי התלמוד והגאונים הקלו משום תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור השפל הזה לצאת בעקבותיהם כי גלוי ומבואר בידיעה ברורה שלא נותרה פליטה ביום הרג רב מכל אותם שהי' במקום הגזירות וזולתם הממירין ואותן ידועין ולא יורו להוציא מבעליהן נשים שנשאו בעדות ברורה בהתרתנו ושלום לכל רבות כנפש תלמידכם אשר בן הר' יחיאל זצו"ל

כבר יצא הדבר בהתיר מפי רבותינו והסכמנו על ידיהם כ"ש עתה שמורי הר' אשר הוסיף לכתוב ולהביא כמה ראיות ברורות וצחורות ומחוורות והדבר פשוט דלא גרעו העדים אלו מאשה ועבד וע"א מסל"ת ומאד הקלו חכמים גבי עדות אשה משום חומר שהחמרת עליה בסופה והאשה מותרת לינשא ותגבה כתובתה אפי' מיתמי ואין לפקפק כי אפי' מורנו הר' עצמו נמנה עמנו להתיר האשה לינשא ע"י עדות בעלי תשובות ושלום על דייני ישראל יצחק בן הר' מאיר נב"ע העלוב יצחק ב"ר יהודה זלה"ה

אני גרשום ב"ר יהודה החתום למטה נשאלה [שאלה] זו לפני ראובן היה רגיל ללכת למקומות הרבה ולכרכין הרבה קרובין לעיר כרתא מהלך יום או יומים ודרכו למכור ולקנות ולמשכן משל השרים ומשלו ולקנות השלל שהיו שוללים מן האויבים והי' לב האויבים עליו בעבור שהי' מזומן לקנות שללם ופעמים שלקחוהו ושמוהו בשק וניצול ובסכנה היה עד שבא מלך פראנצא וחיילותיו וחיילי כורגוניא עמו לסעייתו וישב במצור קרוב לעירו מהלך חצי יום ורגילין בני עירו ללכת שמה תוך החיל ולמכור להם הוצאה ולקנות מהם השלל וזה ראובן הלך שמה במחוז ההוא קודם לכן כמנהגו ועיכב שמה החיל ג' חדשים ואנשי החיל שוללים ויותר מן השרים האלה השוללים היו שונאים של ראובן וקודם חזרת השרים יצא שם בעיר שראובן מצאוהו אויביו והוליכוהו ויש אומרים