זכרון יהודה קי

שנפסלו מן התורה והשלישי בעי היכרא כמו שהוכיח רבנו שמחה ועשו כאילו דיוקן עני זקן שטוח לפניכם כמוני ולא מפני קורבה דברתי כי אפילו רביעי אינני עם היתום אכן בבגידת הזמן שנשפכו דמים רבים ויראתי שעונש עוות הדין גדול וחלילה לי לחשוד אתכם כנקב מחט סדקית כי ידעתי שכל ז' מדות שבחר יתרו בכם נתקיימו ושלום וברכה וחיים לרבותי ולתורתם ולקהלם כנפש העלוב ידידי' בן הר' ישראל ז"ל שמואל ביה יהודה הלוי שיחי' נא התבונן בכל התשובות שכתבתי כי רא"י פסל אם אינו בכשרות מתחילה ועד סוף לעדות אשה כאשר תראה בתשובתי ותדקדק בלשון רבנו שמחה ככל הצורך וגם בלשון המורים סותרים את דבריהם שכתבו פסול מעיד לפי תומו נאמן אח"כ כתבו שדרשו וחקרו עדותו להתיר ואמר פ' בתרא [דיבמות א] דנתכוון להעיד פסול וכל כמינה כל זה אפילו תתירנה לינשא אחרי שתבע כתובתה הפסידה כתובתה כדמוכח פ' האשה שלום ב) ומן האבעיות מלשון האביאסף אסורה לינשא ואם נישאת לא תצא ולגבי כתובה לא גבי' כתובתה מספק ואני מבקש להחזיק יתום בנכסי אביו ולא להוציא ועל דבר זה לא ענו המורים אותי דבר גם לשון ירושלמי שהביא רבנו לא הבינו ואתה תעמוד לימין היתום ותזכור האהבה לעולם ועד ושלום חיים ברכה אתה ותורתך והר' נתן וכל הקהל ידידי' תלמידך העלוב בן הר' ישראל ז"ל

וז"ל הר' אשר ז"ל כבר קיימתי דברי מרי הר' עזריאל ועוד ביהודה ועוד לקרא נ"ל אחר שהמירו שוב לא הי' להם עת מלחמה וידע ידיעת מתון וברורה ולא אמר בדדמי וראי' מפ' האשה שלום ג) אבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר או דילמא כיון דהוחזקה דאמרה בדדמי לאו מה לי לשקר ומרע לחזקתה ת"ש נפלו עלינו גייס נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת התם כדר' אידי דא"ר אידי אשה כלי זיינה עלי' אלמא דבמלחמה קטנה דאשה אינה יראה ואינה בורחת לא אמרה בדדמי אלא עומדת שם וממתנת עד שיודעת וכן דינם אחרי שהמירו אינם יראים ואומרים האמת ולא אמרי בדדמי ואף אם העדים נשתהו בין הע"א ואכלו לתיאבן ודאי על מה שראו באותה שעה פסולין להעיד אבל הדבר ידוע שבשעת הזעף ביום הרג רב או אח"כ מיראה ומאונס המירו ועדיין לא פקרו לילך בחוקות ע"א וכשרין להעיד על מה שראו דהוי תחילתן וסופן בכשרות כההיא דפ' יש נוחלין ד) היו יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו דכשר לעדות ועוד העיד עד א' לפי תומו ואף אם הי' פסול לא גרע מע"א מסל"ת דכשר לעדות אשה ומשום ההוא רינון בעי לאפוקי אשה מבעלה ומה שמביא מרי ההיא דר' נחמן ותנו לי כתובתי אף לינשא מתירין אותה אין ענינו לכאן כלל דהתם מיירי דאין לה עד כדמוכח לישנא לגבות כתובתה ולא דייק מפני שבסופה ולהכי לא מהימנא אבל הנשאת בעד א' לא גרע כחה משום תביעת כתובתה ועוד זאת האשה כבר הותרה בב"ד ותחילת בואה לפני ב"ד תבעה ההתרה ולא תבעה כתובה ושוב הלכה לפני ב"ד אחר במקום נכסי בעלה לתבוע כתובתה מכנסיו וזה שמדקדק מורי מתוך ר' שמחה דבעי בעדות אשה שיכירוהו פן יסית עצמו ואחרים נ"ל דאגב שיטפי לא דק דדוקא במסית דבעי הכירא דהא ע"פ ב"ק משיאין והכי איתא בירושלמא ואמר אף תמן אני שלא יברח וילך לו שלא ילך ויסית א"ע ויסית אחרים עמו וכן כ' מורי בעצמו בשם ר' שמחה שמעינן מינה שאין משיאין ע"פ ב"ק אם לא שיאמר אני פ' מעיד שמת פ' בן פ' עכ"ל אלמא לא בעינן אלא שיזכיר שמו אע"פ שלא הכירוהו וכ"ש בנדון זה שראו אותו אע"פ שלא הכירוהו ומ"ש מרי אחרי שלא הכירוהו שמא הוא מאותם שהמירו ואכלו לתיאבון שאל"כ האיך ניצול הא ליתא דאין לפסלם מספק כי רוב אותם שהמירו לא אכלו נבלות לתיאבון אלא מיראת מות המירו ומאותה יראה הוצרכו לילך בחוקותם שלא יהרגום והכל קרוי אונס כדאיתא בכתובות ב) והא קא ממטיין להו נהמא מחמת יראה והא משלחין להו גירא מחמת יראה ומעט מזעיר מהם שהם בין ע"א בתר דמצו למזיל מנפשיהו אלא שחרב ה' שוטטה וטמאה וליהטה אש השם סביבותיהם ואמרו בגוים לא יוסיף עוד לתת פליטה לארץ אשכנז לשונאינו לכן לא ידעו אנה ואנה עד אשר שמעו אשר פקד ה' את עמו לתת להם שאר כמעט אז חשו ומיהרו ליראת ה' ויש