זכרון יהודה קז

שלא ע"פ תגבה כתובתה וה"ה אם הותר על פיה לבד שתיטול כתובתה רק שלא תשאל הכתובה עם התירה ולא כדברי ראובן והכותב תבונות על השגיונות להעלימם וידעתי כי סכלותי רב על דעתי כמים לים מכסים ומה אעשה שרבותי גזרו עלי לשחק בי ושחוק לרעהו אהי' כאשר תמצא ודי ושלום רבותי יגדל סלה וישגא כנפש שלמה בר אליקים הלוי דש"ן ת"א

דעו לכם רבותי שנסמכתם על קנה רצוץ כאשר לקחתם אותי למשנה להר' עזריאל ועלי נאמר לדבר הזה יש אחד ואין שני ולכן חליתי פני מרי הר' עזריאל לשלוח אל הר' שלמה בן אחותי קודם שאחתום ולכן המתנתי לתשובתו ואל תוסיפו לשלוח שום דין אלי וסוף דבר נראין בעיני דברי מורי הר' עזריאל וגם דברי בן אחותי בי לא נחלקו ושלום ידידיה בן הר' שלמה זצו"ל

נחנו ח"מ הוזקקנו לשלוח הטענות של מורי הר' יצחק יקר הכהן אפוטרופוס בתו אלמנת שמעון ובא בהרשאה ונתמנה מורי הר' ידידי' אפוטרופוס של היתום יעקב בן הר' שמעון מכח האפוטרופוס אשר מנה היתום ובהרשאתם וכתבו שניהם טענתם בכתיבת ידם לשלחם אל המורים צדק לזכות את הזכאי וכן עשינו ומה שפסקו והשוו דעת רבותינו הנקובים בפסק להנשא האשה ולטול כתובה מחמת שליחותינו וקבלת הטענות כתבנו וחתמנו חזקי' בשב"ח ש"י מאיר בן הר' יהודה מעין נובע כאשר פסקו ג"כ נראה שתנשא ותטול כתובתה יצחק בן הר' מאיר גב"ע אשר בן הר' יחיאל זצו"ל העלוב יצחק בן הר' יהודה הלוי זלה"ה

אדון לפני רבותי בקרקע ונא אל יקפידו כי תורה היא וללמוד אני צריך גם צריך לדקדק על דין יתום בן טובים שאין לו אב ואם פן יתגרש מנחלתו מה שכתבתם דאיתתא שריא על סמך העדים דאי נמי לא סמכינן על סהדותא דאותו זעלקמן ששמעון אומר שיביא עדים שאוכל נבלות לתיאבון והוי לי' כגזלן דאורייתא וא"ר מנשיא גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה [וכו'] והנה עיניכם רואות שהועד על זעלקמן ועל יהונתן שכל ימי היותם בין הע"א משנשתמדו שלא נמנעו מכל עבירות אשר עבדו בין הע"א בין בצנעא בין בפרהסיא ועבדו ע"ז ואכלו כל טומאתם וג"כ הודו בעצמם ובקשו כפרה ע"ז ויהונתן סיפר לי בעצמו ששהה בין ע"א יותר מחצי שנה ומה שכ' שיש לפקפק והארכתם בפירוש ההלכה ללא צורך כי רש"י פי' שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן הילכך אפילו רשע נאמן ורבה ור' מנשיא פליגי עלי' דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וסוגיא דתלמוד מיתוקמא שפיר בלא אורך וזה לשון ר' שמחה בספרו מיהו קיי"ל כר' מנשיא דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה חדא דלא שמעינן לר' יוסף דפליג עלי' אלא דתלמודא קא שקיל וטרי במלתייהו דרבנן הא לאחר תנשא נוטה לב' פנים הא' מצי למימר דאדם משים עצמו רשע ורשע דאורייתא כשר לעדות אשה והב' אין אדם משים עצמו רשע להכי תנשא וכיון דקייל"ן כרבה דאין אדם משים עצמו רשע ורמי בר חמא נמי סבר הכי פ"ב דכתובות א) דאין אדם משים עצמו רשע הילכך ליכא למימר ממלתי' דגזלן דדברי תורה כשר לעדות אשה ור' מנשיא דייק מלתא מפ"ק דר"ה ב) וליכא מאן דפליג עלי' התם ותלמודא נמי לא דחי למלתיה הילכך קיי"ל כוותי' ולפי דבריכם שאתם מודים דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה שניהם פסולין זעלקמן ויהונתן אחר שהועד עליהם שהי' ע"א גמורים וכן הודו בעצמם ואין אנו צריכין לכל אותו אורך עד א' במלחמה ותשאר בתיקו וז"ל רבנו שמחה בספרו וקא מבעי' לי עד א' במלחמה כיון דמלתא דעבידא לגלוי' לא קמשקר שמא היום או למחר יבא ההרוג ברגליו ומה לו ולצרה לומר בדדמי שראהו הרוג והוא לא ראהו בשעת יציאת הנפש אלא מאומד הדעת הילכך נאמן או דילמא עיקר טעמא דמהימן עד א' משום דהיא גופא דייקא ומנסבא וכיון דאמר לי' למלחמה הלך ולא חזר תנסיב בדדמי ולא מהימן והא דאמור רבנן מים שאין להם סוף ה"מ לכתחילה אבל אם נסיבת לא מפקינן לה מיני' התם במים שאל"ס אמרינן בבבא בתרא ג) רוב הספינות לאיבוד וכ"ש במקום שראינוהו טובע וסמכינן בדיעבד ארובא להקל אבל רוב אדם במלחמה אינן נהרגין הילכך מוקמינן לי' מספיקא אחזקתו חזקת חי ואם נשאת תצא מיהו בירושלמא שרי לי' בדיעבד ומסתבר נמי אי אמר אחר שחזר מ