זכרון יהודה קו

החוב מוציאין מידה אי נמי גביא דבע"ח קודם לכתובה ולא אמרינן אפי' מאוחר מה שגבה גבה במטלטלין אלא דוקא בע"ח ובע"ח אבל הכא בע"ח קודם דאמרינן בכתובות א) בע"ח יהבינן לכתובה לא יהבינן וכן פ' מורי הר' מאיר זצ"ל והנראה בעיני כתבתי וחתמתי עזריאל בן החסיד ר' יחיאל זצו"ל

אין דעת תלמיד מכרעת ואף כי נבער מדעת ואין בי כח כי תולעת ומה תולעת בהכריע גם לא ראיתי דברי מורי דודי הר' ידידי' בן מורי זקני הר' שלמה שהי' לי להכריע בינו ובין מורי הר' עזריאל כאשר כתבו הדיינין אכן שלא יאמרו חלץ מהם את הגדר אחרי מרי ונראים לי דבריו כנים דאיתתא שריא מכח העד הג' שהעיד לפני בה"כ בוורמיזא וע"פ יהונתן דהא לא פסל שמעון את יהונתן אלא משום דעד א' במלחמה בעיא ולא איפשיטא ופסק האלפסי שעד א' אינו מועיל במלחמה אלא דוקא כשמעיד בבירור הדבר כמו קברתיו דקברתיו לא דוקא מק"ו דאפי' באשה גופה לא בעיא קברתיו אף במלחמה כדאמר רבא ר"פ האשה שלום ב) על האומרת על מטתו מת מהימנא כ"ש עד א' שדי לו בהעדת בירור המיתה רק שלא ניחוש שלא יאמר בדדמי כי היכא שראה דן בן נפתלי הרוג בדרישה וחקירה מני בהכי וג"כ כתבו רבותינו הגאונים כאשר הביאם מורי במכתבו לעיל ואפי' אם נפשך לומר על דברי רבנו האלפסי ושאר הגאונים המובאים לעיל אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ותשובת הרמתה זו היא טעמא דעד א' דילמא משום דהיא גופה דייקא ומנסבא ואי טעמא משום הכי אף כי מעיד על המיתה בבירור לא סמכינן עלי' דהא לא דייקא דקא סמכא אמלחמה ואסהדותא ותדע דהכי הוא מדקא בעיא גבי קטטא בכי האי לישנא גופא והתם לא מסהיד העד בדדמי ובאומר סהדי אין שם מלחמה אלא מעיד שמת ממש ואעפ"כ קאמר אי טעמא בעד משום דקא דייקא ומנסבא כיון דאית לי' קטטה לא דייקא ומנסבא ולא שרא לה מינה שמעינן דכל היכא דאיכא לא דייקא כגון אי משום דסניא לי' או משום מלחמה לא סמכינן אחד כדפרישית מ"מ היכא דאיכא תרי סהדי אותו יהונתן והמעיד לפני בה"כ אפי' אי פסל שמעון את הראשון כמו שטען אכתי איכא תרי סהדי שהעידו בדרישה וחקירה ואע"פ שהעידו זה שלא בפני זה קיי"לן כר' יהושע בן קרחה דמכשר כה"ג דהא אמרינן פ' א' דיני ממונות ג) הלואה בתר הלואה מצטרפין אע"ג דזימנא דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי מ"מ תרוייהו אחד גברא קמסהדי ואי משום דלא הכירו הג' מהנך הא תני דבי ר' ישמעאל וכו' כדלעיל ופ' שעת הסכנה שעת הדחק כדפי' רש"י ה"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא ומזה שרצה שמעון לפסול הג' מטעם דאל"כ איך ניצול לא טעמא דדילמא איתרחיש לי' ניסא או החביא עצמו או בהתירא אחרינא והעד האחד דהיינה זעלקמן ודאי נפסל אם יביא שמעון עדים שהי' אוכל נבלות לתאבון דתחלתו וסופו בכשרות בעינן ונהי דרשע כשר לעדות אשה כרבנן דפליגי אדר' יהודה בפ' כיצד ד) גבי הרגתיו דהכי איתא התם שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן ופרש"י הילכך אפי' רשע נאמן נ"ל דה"מ במסל"ת וכן אמר ר' מנשיא גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה היינה שמכוין להעיד כי היכי דנוקם ר' משרשיא כרבנן אף כי טעמא דרבנן לאו משום פלגינן דבורא הוא וק"ק דא"כ מי הוזקק לאוקמא דר' מנשיא כר' יהודה מיהו בלא סברא זו פסלו הגאונים רשע המכוון להעיד אף גבי עדות אשה בס' האלפסי אכן מה שהביא שמעון מגוי שנתגייר בפ' ב' דכתובות ה) אדרבה התם משום דנאמן כר"י בן ברוקה דכיון דדעתי' לאגיורי מדקא הוי דייק שמא כמותו קיי"ל ומיהו אין דומה אותו ענין לעדות דכל הני דרבנן נינהו ואחרי שהאשה מותרת לנשא תטול כתובתה כב"ש ריש פ' האשה שלום ו) דמספר כתובה נלמוד כדאמרינן פ' המקבל ז) דדרשינן לשון הדיוט ולא מטעם ראובן שהביא מפ' האשה שלום ח) האשה שבאה לב"ד ואמרה התירוני לינשא ותנו לי כתובתי מהו כיון דאומרת כתובה אדעתא אתיא וכו' וסליק בתיקו וכל תיקו דממונא לקולא ולא מפקינן כתובה מיד המחזיקין בה ולא הוצרכתי לדחות טענת ראובן כמו שדחה אותה מורי אלא מעיקרא דדינא פרכינן אבל מאחר שהותרה