זכרון יהודה קה

קברתיו מ"ל מושלך לכלבים הגדה ברורה יש כאן וכי האי לא אבעיא לן ובלשון האלפסי ז"ל שכתב עד א' במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו מהימן ואי לא מסהיד כי הכי אפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש בעד א' או אשה דחיישינן דילמא באומדן דעת קמסהיד וכן הלכתא עכ"ל עתה צא ולמד דוקא היכא דאיכא למיתלי באומדנא כגון שקצר את דבריו ולא חקרו את דעתו שראה סוף המיתה חיישינן הא אם העיד בירור דבר הוי כמו קברתיו ולא מסתבר למימר שכל המתים במלחמה אלפים ורבבות שלא יספדו ולא יקברו ב"מ ואע"פ שיודעין כל העולם כלו בבירור דלא מועיל כיון דלא אמר קברנום ויהיו כולן עגונות ועוד באלפסי עצמו מביא דהני ב' ת"ח א) שטבעו בספינה והתיר רב נשותיהן ע"פ נשים ופריך מים שאין להם סוף אשתו אסורה ומסיק מיירי כגון דאמרי אסקוהו קמן וחזנוהו לאלתר ומשמע כיון שהעידו בחיקור ודרישה שראו יציאת הנפש וגמר מיתה כי הא ודאי לא אבעיא לן אע"ג דלא הזכירו קבורה וזה הלשון מ"כ הגהה בספר בתשובת ר' מנחם בר יעקב ור' אלעזר ב"ר יהודה והר' קלונימוס בר גרשום דבמקום שאומר העד אפילו בשעת המלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה יפה בטביעת עין בהא לא אבעיא לן דפשיטא דמהמן דלא יהא עד א' גרוע מאשה גופה דאי אמרה מת על מטתו נאמנת דלא שייך למימר בדדמי אלא לאומר באומד אבל באמיתת דבר מה לי מלחמה מ"ל עת שלום וכן הסכימו הר' נתן ב"ר שמעון ור' שמחה ב"ר שמואל עכ"ל ההגהה וזה לשון רבנו שמחה ומסתבר נמי אי אמרה אחר שחזרו מן המלחמה מצאתיו חלל נופל בשדה נאמנת להעיד עליו אם מעידה על פרצוף פנים עד החוטם דומיא דההיא מעשה בכ' תלמידים שהיו באים עם אבא יוסף בספינה וכו' ומסיק כגון דאמרי אסקנוהו קמן וחזינוהו לאלתר וקאמרי סימנין עכ"ל ומה שרוצה שמעון לפסול עדותו של זה משום דהוי עד א' בקטטה ובעיא ולא אפשיטא וה"נ קטטה איכא שהרי היתה מורדת בו אפי' מתשמיש שאומר שבעלה הי' קובל ממנה לקרוביו על הדברים האלה לא נראין דבריו דאסקינן התם היכי דמי קטטה בינו לבינה האומרת לבעלה גרשני ופריך כלהו נמי אמרי הכי פ' הרבה נשים אומרות כן משום צעורי בעלמא אף כי לא היו רוצות בפרידה גמורה ומסיק דהיינה דוקא שאמרה גרשתני בפני פ' ופ' ושאלנוהו ואמר לא הד"מ איהי ודאי כיון דבשיקרא אשתכח דבעי לאסתלוקי מתחתיו חזינן דלא דייקא ומנסבא ומסתברא דלא משתריא בעד א' דהא לא חיישא לקלקולא וזה שרוצה שמעון לפסול אותו העד הב' שהעיד לפני ר' יהודה בר שמחה לפני חצר ביה"כ וז"ל שמעון שאלתי אותם ואמרו לי שלא הכירוהו וידעתי שהוא מאותן שכפרו בעיקר ואוכל נבלות לתיאבון דאי לאו הכי היאך ניצול לא נראין ד דבריו דבשלמא כפירה ואכילה ידעי אבל לתיאבון מנא ידעי והלא בעונותינו אנוס ידוע הי' ואחרי שיצאו יציאתם הוכיחה שעשו מיראה ולא מאהבה והמקום ימציאם סליחה וכפרה וכבר הוא בעצמו כ' שבאסוף רבותינו נמנו וגמרו לסמוך על עדות אותן שהמירו שלא להכעיס ולא לתיאבון ומעתה לא איבעיא היכא דאיכא חד סהדי דתרי נמי איכא יונתן קמא והאי דבתרא ואפילו זעלקמן לא נודע פסולו עדיין שלא באו עדיו עדיין ואי נמי אתו אכתי איכא אחרים שכולם נחקרו כמו שרא בן אומר והעידו על בירור דבר נאמנים אף במלחמה ותו דלדידהו עת שלום ומה שאמר שמעון לפסול אותו העד לפי שלא הכירוהו ולא נדע אם כדאי לסמוך עליו לא נראין דבריו דהא אסקינן פרק בתרא דיבמות ב) תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין דמסיק לי' על מתניתין דקתני מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר פ' מת הלכו ולא מצאו פ' שכבר הלך המגיד והשיאו את אשתו ופריך בגמ' ודילמא שד הוא שראו לו בביאה דבבואה ודילמא צרה הוא תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין מהני טעמא זכיא איתתא בדיעבד אף בעדות שלא חקרו היאך ניצול ותו כי בעונותינו הצלה שלו ידועה היא לנו כי לפום ריהטא הוא בחטאו חי או ניסים נעשו כדבעית ליהוי ולפי דעתי האי איתתא שריא לאינסובי וגביא כתובתה דמספר כתובתה נלמוד וכו' אמנם מה שהוציאו על היתום שכר שחייב האב מחיים אי איכא סהדי בזה ולא נשאר מותר על כתובתה כשיעור