זכרון יהודה קד

שאמרו מת פ' תנשא אשתו כתוב בשטר מת פ' לא תנשא אשתו ובירושלמי פליגא ואפי' מאן דשרי היינה דוקא ממנוין ע"פ ב"ד גם מה שאמר ראובן להשיא בתו ע"פ עצמה מההיא דאשה שאמרה מת בעלי והדר תנו לי כתובתי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה גם בזה איני רואה דבריו דהיינה דוקא כשאומרת מת בעלי ומעידה שראתו מת וסמכינן עלה מתוך שהחמרת עליה בסופה אבל הכא היאך נסמוך עליה והיא לא היתה שם בשעת הזעם אי הך איתתא שריא לאו אפומה סמכינן אלא אפומא דסהדי מיהו נראה בעיני דאיתתא שריא על סמך העדים דאי נמי לא סמכינן אסהדותא דזעלקמן ששמעון אומר שיביא עדים שאכל נבלות לתאבון והו"ל כגזלן דאורייתא ואמר ר' מנשיא א) גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה בהא נמי איכא לפקפק קצת אי נמי נסמוך אדרב יוסף פ' כיצד ב) דאסיק תלמודא דרב יוסף אמר אנא דאמינא כרבנן ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן ואיכא לפרושי הכי ר' יוסף דאמר ג) פ' רבעי לרצונו דשוי נפשי רשע אינו נאמן עם אחר דמשמע דרשע לא הוי בר עדות היאך יישב דבריו, כרבנן דאמרי הרגתי הוא לא ישא הא לאחר תנשא ומשני קסבר דאפילו רבנן מודו לי' ועדות אשה שאני שיש להכשיר רשע דאמר הרגתיו משום דאקילו בה רבנן דאפי' עבד ושפחה נאמנין והדר מסיק תנשא והא אמר גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ודאי לדידי' לית להו לרבנן אלא כר' יהודה דאמר הרגתיו לא תנשא כלל אית דמפרשי כך איכא ר' יוסף דלא קפיד ברשע אעדות אשה מיהו לא סמכינן אההוא פירושא דאיכא לפירושי בענין אחר דר' יוסף נמי מודה ברשע גמור ע"פ עדים דודאי פסול לכ"ע אף לעדות אשה וה"פ ור' יוסף דפסל פ' רבעי לרצוני ולית לי' פלגינן דבוריה כדי לקיים העדות לומר מה שאמר רבעו אמת ומ"ש לרצוני אינו אמת ולא הוי רשע מ"מ מודה לדברי רבנן דגבי הרגתיו משום עיגונא אקילו למימר דפלגינן דבורא ולא הוי רשע דלא מהימן במאי דאמר הרגתיו אלא דאמר שהוא מת דוקא לפ"ז היכי דאיכא סהדי דהוי רשע לד"ה פסול אפילו לעדות אשה ומיהו האי לישנא לא ניחא כולי האי דמסיק ור' מנשיא דאמר כר' יהודה והוי מ"ל דר' מנשיא כרבנן נמי דע"כ לא שרו רבנן אלא משום דפלגינן דבורא ולא הוי רשע אבל ר' מנשיא דאמר הוי כגזלן גמור ע"פ האי מלתא לא סמכינן להתיר אשה ע"פ רשע מיהו על אותו יונתן שכתב וז"ל ששמעו מפיו שראה דן בן נפתלי בעל בתו הרוג בדרישה וחקירה ושמעון רוצה לפוסלו משום דהוי עד א' במלחמה ובעיא היא ולא אפשיטא לא חזינא דבריו חדא דהא לדידי' שנאנס לא הוי שעת מלחמה והאנוסים נשארו בעיר אחר גלות המלחמה ימים רבים וידעו וראו הדבר על בוריו מי בחרב מי במים בלי ספק ומאי בדדמי איכא הכא ומסתמא דדברי הבעיא דעד א' במלחמה היינה במקום דדברי העד סתומים וקצרים שאמר פ' מת במלחמה מיהו טעמא דמהימן משום דמלתא דעבידא לאגלוי' לא משקרי בה אינשי כלומר יש להאמין על פלוני שמת במלחמה כמו בלא מלחמה דכיון דעבידא מלתא לאיגלוי' שמא יבא הרוג ברגליו מה לו ולצרה לומר שראהו הרוג והוא לא ראהו בשעת יציאת הנפש ודאי איתתא גופה חיישינן דאמרה בדדמי כדי להנשא אבל איהו אמאי מעייל נפשי' לספקא או דלמא טעמא דעד א' שאמר פ' מת בקוצר וסמכינן עלי' בעלמא שלא רצה לומר שהניחו קרוב למות ודומה בענין כאילו מת משום דאתתא דייקא ומנסבא והכא כשאמר לשון זה בקוצר, אין לסמוך עליו דזמנין דסניא לי' ולא דייקא פ' כי הכא שבלא זה היא תולה שרוב הולכי מלחמה קרובים למות לא דייקא והשתא ניחא אמאי לא חיישינן בכל עד דעלמא האי חששא דילמא סניא לי' ולא דייקא אלא כדפרשתי ניחא דהכא סמכא אמלחמה בהאי סהדי כדפ' ומיהו היכא דאיכא עד א' במלחמה כמו ששהה אחר מעשה וראה בוריו של דבר והכיר בו אחר מיתתו בהא לא אבעיא לן דודאי סמכינן עלה בעת מלחמה כבעת שלום דסמכינן אדבורי' כיון דאמר בירור דבר שהרי שמעון בעצמו כתב שאם אמר בשעת מלחמה עד א' מת וקברתיו ודאי סמכינן אפומי' מטעם דבקל סמכינן אדייקא דידה כיון שיש לה עדות ברור של עד אחר הא' נמי עדות דיהונתן שהגיד למעלה בדרישה וחקירה היינה שראוהו מת גמור דמה לי