זכרון יהודה קא

משולם בר אליקים נהנו ח"מ הובררנו להיות דיינים בין מורי הר"ר ירמיה אפוטרופוס של היתום בן הר' שמעון הקדוש ובין מורי הר' יקר הכהן והועד בפנינו בכתב מקויים שראה את הר' שמעון מת ומה שראינו והועד בפנינו כתבנו וחתמנו חזקי' בשבח שי' נתן בוזי בר יואל הכהן ז"ל אליקים ב"ר יהודה הלוי ז"ל בפנינו ח"מ העיד ר' ולקמן ב"ר אברהם מורנק שראה את הקדוש הר' שמעון בהר' יעקב הלוי בורצבורק עיר הדמים ואותו ר' זעלקמן שהעיד היה מיוסר שהיה לו גבן על גביו ואמר ראי' לדבריו שראה אותו מת ומונח אצל מפולת א' ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו יהודה בן הקדוש ר' אברהם ז"ל יוסף ב"ר ארי' ז"ל אמיץ מאיר בן הר' מנחם ז"ל החותמת אמת בן הר' יצחק הלוי אלה העדות שהעידו להתיר האלמנה להנשא ואלה הם הטענות שטוענים האפוטרופוס מן האלמנה והאפוטרופוס של המת הנני ראובן אפוטרופוס אלמנת בתי ויתומת בת בתי בא לשפירא ותבעתי כתובתה כי בעלה קדש השם והניח קרקע בתי עד שקבלו ב"ד במקומה והתירוה לינשא ע"פ גם החזיקו ב"ד שפירא ועדיו אחר קבלו שנים בעדותו במקומו והבאתי השנים שם בפני ב"ד והעידו ששמעו מפי עד ושמו יהונתן ואמר כי הוא מזרע רבנו יהונתן הוא ושמעו מפיו שראה דן בן נפתלי שהיה חתני בעל בתי הרוג בחקירה ודרישה וא"ת מאחר שהעדים אנוסין היו אכלו נבלות לתיאבן י"ל ארמלא נגדו לחנניא וכו' וא"כ האכילה והכפירה הכל ע"י אונס וא"ת שהוא בין הע"א יותר מדאי י"ל יציאה דכוותה מי יודע אימתי ועוד אם תאמר כן מרבה ממזרים בישראל שהותרו ע"פ ועוד יתר מזה אמרו חכמים א) אשה שבאתה לב"ד ואמרה התירוני לינשא והדר תנו לי כתובתי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה ע"פ עצמה וא"ת שעת מלחמה אמרח בדדמי י"ל לאנוסים הוא עת שלום וע"ז סמכו ב"ד והתירוה לינשא וגם דייקא ומנסבא ועוד אם יחרימו בבה"כ יבואו לי כמה כיתי עדים שהזכירו נשמתם בכל הקהלות עם שאר הקדושים גם תובע אני המטלטלין שהיו שלו והן ביד הר' יצחק השופט ומאחר שהביא עדים שבאה עת גביית כתובה אבקש מב"ד שיג בלי איחור ולא יענו דין אלמנה ויתום ועוד העד שהותרה ע"פ הר' זילמן חתן ר' הילל ממגנציא חשוב בהפלגה העיד עליו בפני ב"ד שהעד הי' צנוע ומעלי כל ימיו והי' דר אצלו בורצבורג עד אותו זמן שנאנס ומה שהעיד בפני האפוטרופס של היתום יש לי פסק ע"ז וא"ת השני לא נתקבל בפני האפוטרופס לעדות אשה נאמר עוד באסיפת כל הרבנים פסקו שמוציאין כתובות וירושות על פיהם וכמה פסקים נפסקו בשכבר כן ושמעון האפוטרופוס של היתום זבולון בן דן משיב כי דברי ראובן מה שהביא ראי' שאומר ראובן כי אותו זעלקמן העיד שנהרג חתנו דן בן נפתלי ממה שאמר זעלקמן יש עליו עדים שאוכל נבלות לתאבון ופסלינן לי' פ' זה בורר ב) ואפי' אליבא דרבא ובסוף פ"ק דר"ה ג) זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל פסול מן התורה פסול לעדות אשה ובפ' זה בורר פסיל לי' מדאורייתא ואם התירוה להנשא קודם שידענו שהוא פסול דאורייתא עתה שידעו ההתרה היא בטלה למפרע דקיי"ל כאביי ד) עד זומם למפרע הוא נפסל ואחר שבשעת ראיית העדות הוא פסול בעינן תחילתו וסופו בכשרות כדשלח רבא לרב יוסף בר חמא בפ' יש נוחלין ה) ופ' האשה שנתאלמנה ו) אהא דאמרינן נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקטנן אם הי' ע"א ונתגייר אין נאמנין ואע"ג דע"א מהימן והוא מסיח לפי תומו אבל האי זעלקמן שבא להתיר אינו נאמן והכי איתא בספר המצות הפסול לעדות מן התורה אם בתורת עדות בא להתיר אשה שמת בעלה אינו נאמן וגם אותו יהונתן אינו נאמן דנם שם בספר המצות אמר עד אחד במלחמה בעיא היא ולא איפשיטא הרי שאין מועיל אלא א"כ אמר מת וקברתיו שהוא עדות גמור ואם לא אמר כן אף שיש ב' עדים אינן נאמנין עכ"ל עד א' אומר ראיתיו שמת במלחמה אי ראיתיו שנפל עליו מפולת או ראיתיו שטבע בים הגדול וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא ע"פ ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וחכם שהורה להשיא אותה לכתחילה מנדין אותו זהו לשון ספר מיימון