זכרון אהרן צו

אצל הב"ד מותר שוחד הגר לזה אמרה תורה וגר לא תלחץ שלא ילחצו אותו בדין וממילא אסור ליקח שיחד ממנו וע"ז סמכה התורה אזהרת לחיצת גר לאזהרת לא תקח שוחד: חסלת פ' משפטים פ' תרומה ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי יל"ד דהיל"ל ויתנו לי תרומה כל איש אשר ידבנו לבו ואי קאי על משה שהוא יקח התרומה מבני ישראל א"כ היל"ל קח לי תרומה בלשון יחיד ונלאמ"ו דהנה יש בנותני צדקה שני מדרגות יש אשר יתנו צדקה ברצון גמור ובנפש חפצה ויש אשר אין נפשם חפצה לתת צדקה אבל אם בא אליהם איש נכבד לקבץ נדבה עבור אזה עני או איזה דבר טוב הוא מתבייש מהנכבד הזה ונותן חלקו לדבר הטוב אבל הוא בעל כרחו מפני הבושה והנה בנדבת המשכן רצה הקב"ה שיהי' כל התרומה מנדבת לב ורצון טוב ולא יהי' שום הכרח בדבר לשום נותן וידע הקב"ה אשר אם משה רבינו ע"ה ילך לאסוף התרומה אזי יהיו גם נותנים כאלה אשר יתנו רק מפני הבושה בפני משה לכן אמר הקב"ה בלשון ויקחו היינו שיקחו אחד מחבירו את התרומה באופן שלא יצטרכו ליתן כל אחד למשה בעצמו ולא יתביישו מלתת אלו שאינם רוצים ליתן ויהי' כל הכסף רק מנדבת לב ברצון גמור וזש"ה ויקחו לי תרומה כלומר בינם לבין עצמם וממילא יהי' שמאת כל איש אשר ידבנו לבו ממנו תקחו ומי אשר לא ידבנו לבו לא יתן: ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו' מדרש תנחומא אמר ריב"ל שני פרקמטיטין (פי' סוחרים) עומדים זה עם זה אחד בידו מטכסא (פי' משי מובחרת) ואחד בידו פלפלין אמרו זה לזה בוא ונחליף ביני וביניך נטל זה הפלפלין וזה מטכסא מה שביד זה אין ביד זה ומה שביד זה אין ביד זה אבל התורה אינה כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד השנו זה לזה נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים היש פרקמטיא יפה מזו הוי כי לקח טוב נתתי לכם ע"כ: איתא בסוף מסכת עוקצין שהוא סיום הש"ס אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר ר"ש כן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. הנה דברי ריב"ל אינם מובנים לפי הפשוט מתחלה ועד סוף, א' מה שאמר לכל צדיק וצדיק כי הי' די אם הי' אומר לכל צדיק, ב' הלא באמת אין הצדיקים שוים בצדקתם וראוי' למי שגדול מחבירו ליתן לו