זכרון אהרן צד

למה חשדם כיון שראה שבניו הלכו בדרכי ה' ועשו הטוב כל ימי חייו וגם וגם התשובה שהשיבו לו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מה ראי' היא זאת. ונראה דהנה כבר ידוע ומבואר שיש שני מיני עובדי ה' האחד הוא שעובד ה' מאהבה מפני שמבין גדולות הבורא ב"ה שהוא הבורא עולם וכמו שכתוב בחיבת הלבבות שער הבחינה וכמו שאמר דהע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' וראוי לאהוב אותו ולעבוד אותו בלב שלם בלי שום פני', אך יש עוד בעלי מדרגה גרועה מזאת שהזהירוני ממנה חכז"ל אל תהי כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' והם שמאמינים באחדות הבורא ב"ה וגם מאמינים בשבר ועונש רק עובדים את ה' כדי לקיים להם שם ושארית ולהיות חלקם בשכר הטוב הצפון לצדיקים וגם בעולם הזה. והנה אנשי המדרגה הזאת נחלקו לכמה מינים יש שרוצים להשיג חיי עד בעוה"ב ויש שבכוונתם לחיי עוה"ז ולמלאות בטנם בתענוגות ויש מי שרוצה להשיג כבוד המדומה שיהיו בני אדם נושאים לו פנים ע"י שיראו שהוא צדיק ועובד את ה' אבל אלו שזכו לעבוד את ה' מאהבה אפי' אלפי אלפים ורבי רבבות מהם כוונת לבם על דרך אחד לאהבה את ה' בכל לבבם ונפשם כבן לאביו בלי שום פני' לתשלום איזה גמול והנה יעקב אבינו ע"ה אעפ"י שראה לבניו שהם מחזיקים בדרך ה' אעפי"כ ירא שמא לא מאהבה היא כ"א לכוונת תשלום גמול א"כ אין דיעותיהם שוות כי זה עובד בשביל שכר זה וזה בשביל שכר אחר וזה שחקר ודרש אצלם קודם מותו לדעם תכלית כוונת עבודתם את ה' אם היא מאהבת ה' בלי תקוות שכר או ע"מ לקבל פרס וממילא דעתן חלוקה וזה שהשיבו כשם שאין בלבך מחלוקת כי אצל אדם אחד לא שייך לומר שכוונתו חלוקה אפילו אם הוא עובד לקבל פרס כך אין בלבנו שום חלוקה רק לשם שמים וזה שסיימו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ובזה יבואר ג"כ כוונת הפסוק בתרי עשר בן יכבד אב ועבד אדוניו אם אב אני אי' כבודי ואם אדונים אני אי' מוראי שמדקדקים על לשון אדונים בלשון רבים ולא אמר אדון בלשון יחיד כמו שאמר אם אב בלשון יחיד ולפי הנ"ל ניחא כי העובדים ע"מ לקבל פרס דעתם נחלקות וכאלו יש להם אדונים רבים לכל אחר אדון ומושל על ענין אחר, וזה ג"כ כוונת הגמרא הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו כלומר שקובע תפלתו על כוונה אחת רק מאהבת ה' כי המתפלל ע"מ לקבל פרס אינו מתפלל תמיד על כוונה אחת כי היום רוצה בענין זה ומחר בענין אחר אבל אם כוונתו רק מאהבת ה' אזי תפלתו תמיד על כיונה אחת. והנה עוד חילוק יש בין שני העובדים האלה כי זה שעובד ע"מ לקבל פרס לא יתכן שיקבל עליו העבודה קודם שיודע על עיזה אופן תהי' העבודה ועד כמה תכבד העבודה ואם יהי' השכר כפי ערך העבודה אבל אם עובד מאהבה דשמחה כמו בן לאביו אינו שואל על ערך המלאכה ויגיעתה רק עומד הכן לעשות רצונו, ומפני שהיו ישראל בשעת קרבת הר סיני במדרגה זו שרצו לקבל עליהם עול מלכות שמים מאהבה לפי שראו הנסים הגדולים אשר עשה להם השי"ת בהוציאם ממצרים לכן הקדימו נעשה לנשמע ולא המתינו לשמוע מה העבודה אם לא תכבד עליהם כי היו נכונים לקבל עליהם עול העבודה אף אם תכבד עליהם לפי שהיתה כוונתם רק לש"ש וזה שמדייק במלת יחדיו שלא הי' דעתם נחלקת לכמה כוונות כי אם כוונה אחת