זכרון אהרן פב

אצל ישראל ממשה שהי' אהרן מעורב בין הבריות ואוהב שלום ורודף שלום וגם הי' במצרים בכל עת ובודאי דלדברי אהרן האמינו יותר מלדברי משה ע"ה שלא הי' לו מדה זו א"כ עכשיו שבאו לישראל לבשר מענין הגאולה ודאי מן הראוי שיהי' אהרן ראש המדבר ומטעם שאמרנו אבל אצל פרעה ודאי משה הי' יותר מקורב כי הוא הי' מגודל בביתו של מלכות א"כ ודאי לא נשא עול השיעבוד והשכל מחייב שאם הוא יבא לפרעה בשליחות המקום יותר מאמין לו מלאהרן כי באהרן יש לחשוב שאומר כן להתיר עצמו מאאסרו כ' גם הוא הי' בארץ מצרים תחת המשועבדים וזה שאמר הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם להוציא את בני ישראל היינו כשדיברו לישראל הי' אהרן ראש המדבר כי הוא הי' יותר מעורב עם ישראל ממשה הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא וכו' הוא משה ואהרן דלגבי פרעה הי' משה ראש המדבר וק"ל. חסלת פרשת וארא. פרשת בא ויאמר ה' אל משה כא את פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו מדרש הה"ד (משלי כ"ז) כובד אבן ונטל החול וכעס אויר כבד משניהם הנה מהראוי להבין מה ראו חז"ל להביא כתוב זה לכאן ונ"ל עפ"י משל אם אדם אחד חייב לחבירו ממון והוא אינו רוצה לשלם הנה הנושה מזמינו לבית דין ושם עושין לו פסק שישלם עד זמן ידוע את חובו ואם בכל זאת איני משלם הבית דין שולח שליחים לבית הלוה לעבוט עבוטו כדי החוב ע"י שיכתבו את כל כלי הבית של לוה והגבילו לו עוד זמן ידוע שאם לא ישלם ער הזמן הזה יבואו למכור את החפיצים שכתבו והנה הוא עוד לא שלם ובאו שלוחי בי"ד למכור והלוה פייס את שלוחי הבי"ד בדמים וגם שלם את ההוצאות והתחנן לבי"ד שיקבעו לו זמן אחר ואז ישלם וכן עשה פעמיים ושלש והנה באו עוד שלוחי הבי"ד אליו ותחת לפייסם גער בהם בנזיפה וגרשם מביתו בחרי אף, והנה הי' חטאו בכפליים א' על שלא שלם את חובו והב' מה שהטיח דברי עזות נגד הבי"ד ושלוחיו וגם גרש אותם מביתו וכדמיון הזה הי' אצל פרעה כי הקב"ה צוה לו שישלח בנו בכורו מעבודתו והוא אמר לא ידעתי את ה' אבל הקב"ה הוא הבעל דין וגם הדיין שלח את שליח הבי"ד והיא מרע"ה לזרזו ולעבוט עבוטו ע"י המכות אבל פרעה השמיט א"ע כפעם בפעם ע"י שביקש מנשה שיסור המכה והבטיח אותו שאחרי כן ישלח את ישראל ומה שקיבל מהמכה שלם בהוצאות וכן עשה בכל מכה ומכה שבאה עליו עד מכת הארבה ובזו המכה חרה אפו על משה ואהרן ויגרשם ומעל פניו, ועתה נבוא לבאר דברי המדרש בשנקדים החילוק שיש בין אבן לחול שדומין למלך ושריו ועבדיו כי הנה דבר המלך שלטון ואת כל אשר חפץ עשה ואין ביד אחד מעבדיו לעשות דבר כנגדו, אך אם כל ועבדיו יחדיו ידברו