זכרון אהרן פא

לעצמך וכמו כן יצחק שעקד עצמו על גב המזבח וכן יעקב ע"ה וזה שמזכיר משה רבינו ע"ה בתפלתו על ישראל כשחטאו במעשה העגל זכר לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך אשר נשבעתה להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם כככבי השמים וגו' לפי זה רק אפלהו עם בני ישראל שייך מדת הרחמים של הקב"ה לפי שיש לנו אצלו זכות אבות שלא קבלו לעצמם והניחו אותו בבית גנזיו של הקב"ה לזרעם אחריהם וזה שאנו אומרים בי"ג מדות ה' ה' אל רחום וחנון ורב חסד ואמת וא"ת האיך יכול להיות רחום ורב חסד ואפילו הכי הוא אמת לפי שנוצר חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו אבל שאר אמות העולם שאין להם זכות אבות לא שייך אצלם מדת הרחמים רק דין ומשפט, ולכן לא נקרא אליהם שם ה' רק שם אלקים אלקי הגוים לפי ששם ה' הוא רחמים וזה לא שייך רק אצל עמו ישראל וזה שאנו אמרים פעמיים בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ולא לעם אחר, וכן אמר ה' אלקי ישראל, וכן בראש השנה אנו מתפללים ואומרים ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה מכל זה ראינו ששם ה' לא שייך רק אצל ישראל לפי שהוא מדת הרחמים ורק אנו עם בני ישראל יכולין לבקש רחמים מאת הקב"ה לפי שנאמר אצלו שכר הרבה משכר אבותינו מה שלא קבלו, והנה גם זה ידוע ששם שדי הוא שאמר לעולמו די דהיינו כשברא הקב"ה את עולמו נתן גבול לכל נברא עד היכן יתפשט לפי זה גם לשכר שהי' רוצה ליתן לאברהם ליצחק וליעקב הי' צריך לומר די ולכבוש לעצמו עד שיהי' צריך לתנו לבניהם אחריהם ובזה השיב הקב"ה למשה על ב' קושיות הראשונות שהקשה למה הרעותה כלומר מה פשעם וחטאתם שהבאתם בגלות ואם אמת שחטאו א"כ למה זה ותנו על זה אני אומר לך שזה ודאי אמת שהם מחויבים להיות בגלות אבל מה ששלחתיך הוא מפני שאני ה' וצריך אני לרחם עליהם וזה הרחמנות אני חייב להם מפני וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי שלא יכולתי לתת להם כל שכרם ושמי ה' שהוא מדת הרחמים לא נודעתי להם כי אם מה שבא להם מן הדין לא קבלו כש"כ שלא נכרתי להם בשם מדת הרחמים וגם הקימותי את בריתי אתם וגו' לכן אמור לבני ישראל דייקא אני ה' לפי שרק אצלם שייך מדת הרחמים, ולפי שזה כלל גדול וחבה יתירה לנו על כל העמים לכן הפסיק מסדר הפרשיות בתשובתו של הקב"ה והתחיל הפרסה בההודעה הנפלאה הלזו למען יעשה רושם גדול בלבנו ויראו עינינו וישמח לבנו כי נפלינו אנחנו עם בני ישראל מכל העם אשר על פני האדמה ונכון, ובזה יש גם כן להבין מה שפירש"י על מלת וארא אל האבות מה בא רש"י ז"ל ללמדנו אבל לפי זה נכון לפי שרק ע"י שהיו אי"ו אבותינו דיבר אלקים אל משה אני ה' לפי שהם היו אבותינו ולא קבלו שכרם משלם ואנו יורשיהם לכן שייך רחמים אצלנו. הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן. ויש לדקדק מתחלה הפסוק מקדים אהרן למשה ובסופו מקדים משה לאהרן, ונראה דהנה את זה השכל מחייב שאז באותו זמן הי' אהרן יותר מקורב