זכרון אהרן עז

וגם בקידוש שבת ויו"ט אנו אומרים זכר ליציאת מצרים לפי שע"י זכירה זו אנו מצפים ובוטחים בהקב"ה שיגאלנו גם עתה ב"ב, ובזה יש להבין הפסוק בפ' בא ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים הוא לכל בני ישראל לדורותם, כלומר עשה לעצמו משמרת מן הלילה הזה במה שהראה לנו את יכלתו להטיב עמנו להוציאנו מארץ מצרים אבל הוא הלילה הזה לה' כלומר שהי"ת עשה לו משמרת מן הלילה הזה לעצמו כן שמורים הוא לכל בני ישראל לדורותם כן עם ב"י עושים להם לילה הזה למשמרת לדורותם דהייינו בכל דור ודור גלות וגלות הם יכולים לצפות על חסדי השי"ת שיגאלם כמו שגאלם בלילה הזה. ועתה נשוב לפסוקים שהתחלנו כי משה רבינו ע"ה שאל להקב"ה מה ישיב לבני ישראל אם יאמרו לו מה שמו של האלקים השולחו אליהם ע"כ כונתו בזה מה גדולות ונפלאות יכול לספר להם שעשה אלוק הזה שיאמינו לו שיש בכחו להוציאם ממצרים כי בלא זה מה נפקא להו אם שמו כך או כך כי שמו של הקב"ה אינו ניכר רק ממעשיו כמו שאמרו המפורסים על פסוק ורא"ת את אחור ופני לא יראו ועל זה השיב לו הקב"ה למשה דייקא כלומר רק למשה אמר אהי' אשר אהי' כלומר עתה אתחיל להראות את שמי במה שאהי' עתה עמהם ואעשה נפלאות ומופתים ואוציאם ממצרים וזה יהי' להם לדוגמא אשר אהי' עמהם לדורות עולם שגם שם תגאלם גאולת עולם וזה אני אומר לך אבל להם אינך צריך לומר רק אהי' שלחני אליכם כלומר שאני אגאלם עתה ואם יאמרו מה ערב לנו שהיא יכול להוציאנו ואף אם יכול מי ערב לנו שהוא רוצה על זה אמר ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם כלומר מי שענה לאברהם והגדילו ונשאו עד שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו וכן ליצחק שבאו אליו אבימלך ושריו לכרות עמו ברית וגם מי שענה ליעקב והצילו מיד עשו ומיד לבן הרשע שהם אבותיכם ומעשה אבות סימן לבנים בזה אודיע לכם את שמי כי זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור בין תהי' בהצלחה או חלילה בצרה אנכי אהי' עמכם וק"ל. ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו אלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. הנה כבר עמדו בזה על כפלות הלשון ונלאמו"ר לבאר קצת דמפני זה הכפיל לשונו דהנה ראה משה מעשה ישראל שלא ידעו ולא יבינו כלל בדרכי ה' שהיו במ"ט שערי טומאה א"כ בקל שלא יאמינו לו רק עכ"פ יהיו מסופקים בדבר רק חישב משה שידמו בלבם אם רוצה הקב"ה לפדות אותם הי' בוחר ובורר לו איש ראוי נביא וחכם ובעל דברים שילך ויבא לפניהם וגם שיוכל לבא לפני פרעה לדבר בלשון צח ונקי ולא כבד פה וערל שפה וע"כ יאמרו זה איפשר שיהי' שליח ה' מי הוא זה שיאמין לו דבר זה לכך שאל אות ומופת כדי להראות להם שהיא זכה לכך וזה שאמר הן לא יאמינו לי מפני שלא ישמעו לי כלומר לא יבינו אותי מחמת שאני ערל שפתים מכח זה יאמרו לא נראה אליך ה', ודו"ק. ויאמר משה בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום וכו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, הנה יש לדקדק למה סיפר