זכרון אהרן עא

עכ"ל וצריך להבין הא רבקה היא לא היתה שותה ולא שייך טעם הנ"ל ונ"ל כיון דהנוכח אוכל ושותה פן ואולי ישיב לשואלו דבר לכן אין משיחין עמו והנה כאן קשה דמשמע כיון דהוי יתבי בסעודתא א"ל לימא מר מלתא וכו' אבל לולא דהוי יתבי בסעודתא לא הוי תובעו לדברי תורה וה"ט לקיים זה השולחן אשר לפני ה' לומר ד"ת בשעת אכילה וא"כ למה ביקש ר"נ מר"י לומר ד"ת הו"ל לקיים בעצמו ולומר ד"ת ועוד קשה לשון הש"ס בתר דסעיד יחידי משמע הול"ל בתר דסעדו לכך נ"ל שהרי לפנינו שני פירושים על אין משיחין בסעודה או דהמשיח הוא הסועד או דהנוכח הוא הסועד ולא המשיח ומשום שמא ישיב לו דבר וא"כ נ"ל דר"נ ידע מהא דאין משיחין בסעודה אבל הי' סבור הפי' דווקא אם המשיח הוא הסועד ולכן כל זמן ששניהם סעדו לא אמרו דבר אבל עובדא הוי דר"י כבר משך מלסעוד עוד ור"נ עדיין סעיד ולכן אמר לי' ר"נ לר"י לימא מר מלתא כיון שאינך סועד א"ל הכי אר"י אין משיחין בסעודה שמא יקדים וכו' דייקא ולא יוקדם אלא פועל יוצא לאחרים אפילו המשיח כבר אינו סועד רק הנוכח סועד שמא ישיב לו דבר וזהו שדייק ואמר הכי אר"י וכו' הכי דייקא שמא יקדים ולא כמו שאתה סובר שמא יוקדם וכו' אצל המשיח ומדבר בדוקא בתר דסעיד דייקא ר"ל גם ר"כ פסק מלאכול עוד א"ל הכי אר"י יעקב אבינו לא מת והמתין כדי שיקשה ר"נ וכי בכדי ספדי וכו' להראות לו ראי' לדבריו הראשונים שאילו א"ל דבר זה כשהי' עדיין סועד לא הי' יכול ר"נ להתאפק לשאול וכי בכדי וכו' וכמו שהקשה גם עתה תיכף ומיד ושייך שמא יקדים וכו' כנ"ל ודוק: