זכרון אהרן ע

הני דברים קשים שאמר קודם לכן מ"מ פחד שיברו ורק תרופה אחת יש לו והוא היין וזה שאמר פחד קשה ויין מפיגו הרי שיפה עשו חכז"ל בתקנתם לעשות חברה סעודה ולשתות כי התכלית גדול שיתיודעי אנשי בני החברה ולא ימנע אותם הפחד מלבוא כדאמרן וכמו שאמר הכתוב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש והנה א' מן הג' דברים שהעולם עומד עליהם הוא הגמילות חסדים ובו נכלל גם הצדקה רק שהצדקה רק לעניים וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים והנה החסד והצדקה שאדם עושה עם העני אעפ"י שיכול לבוא עת וזמן שגם הוא יהי' נצרך לבריות ואז ייטיבו גם עמו כי הוא גלגל החוזר בעולם וכמו שאמר קהלת שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו מ"מ אינו מצפה שיבוא אותו הזמן אבל הגמילות חסד שאדם עושה עם רעהו העשיר הוא מצפה שאם גם הוא יהי' צריך איזה דבר גדול או קטן שגם חבירו יעשה לו טובה לפי"ז מתורצת הקושיא שהקשו המפרשים על רש"י ז"ל שכתב חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול שאעפ"י שכל אדם יודע שבוודאי ימות גם הוא וגם הוא יהי' צריך לגמיללות חסד שעושין עם המתים אבל אינו עומד ומצפה על אותו זמן וזה שדייק רש"י ז"ל בלשונו הזהב חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה דייקא על תשלום גמול ודו"ק. מאמו"ר הגאון מו' י"א נ"י אבדק"ק ס"ה. במס' תענית דף וי"ו ע"ב ר"נ ור"י הוו יתבי בסעודתא א"ל ר"ג לר"י לימא מר מלתא א"ל הכי אמ" ררי אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט וכו בתר דסעיד א"ל הכי אר"י יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדי ספדיא וחנטו חנטיא א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא וכו' מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים וכו' והרגיש מהרש"א ורי"ף בח"א איך אמר דבר זה הא דאין משיחין גופא ולא חש שמא יקדים וכו' ועוד קשה מ"ש שאמר לו אגדה זו דווקא בתר דסעיד ועוד ק"ל מ"ש שהמתין עד שהקשה לו וכי ספדו וכו' הול"ל כראשונה תיכף מלתא בטעמא יעקב אבינו לא מת שנאמר ועתה ונ"ל חדא מתורץ באידך דהנה קיי"ל שלוחי מצוה אינן ניזוקין ואפילו מצוה דרבנן נמי כמ"ש ריש פסחים וקיי"ל מצוה לשמוע דברי חכמים ואין מסרבין לגדול וא"כ כיון דר"נ א"ל לימא מר מלתא הי"ל ר"נ שלוח מצוה ולא ירא לנפשו מחשש סכנה אבל כיון דר"נ אמר רק לימא מר מלתא דבר אחד במשמע וכבר קיים דברו בזה שאמר לו אין משיחין וכו' ותו לא הוי שליח מצוה לומר יותר וא"כ יש חשש סכנה אמנם עדיין לא הי' צריך לומר לו הא מלתא בטעמא דשמא יקדים לו וכו' דהא ר"נ לימא מר מלתא א"ל ולא ביקש ממנו לומר מלתא בטעמא וא"כ במה שאמר שמא יקדים וכו' הו"ל לחוש על עצמו שמא יקדים וכו' כיון דלא הוי שליח מצוה בזה לכך נ"ל לתרץ עיקר הקושיא דב"פ חיי שרה כתיב ותכל להשקותו ותאמר אליו גם לגמליך אש וכו' ופי' הספורנו וז"ל המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט