זכרון אהרן סו

לאנשי מצרים שום טובה מהם וכבר נודע לכל מדת אכזריות שהי' למצרים ולכך היו צריכים להיות נכנעים ומשועבדים לפניהם כעבד לה לאיש מלוה וזה הי' הסיבה שעולם חשך בעדם מגודל הכנעה שהי' צריך להיות להם, וזה כוונת המדרש משמת יעקב ולא הי' למצרים שום טובה מישראל עוד נסתמו עיניהם ולבם מצרת השיעבוד כלומר ע"י ההכנעה ואין כוונתו על ענין עבודה. והנה זה שרמז הכתוב לנו בפ' סתומה בין פסיק ויחי יעקב ובין פסוק למעלה שאדרבא האי ויחי יעקב בארץ מצרים מורה שהיו להם נחת יקר וגדודלה בישיבה זו ולמה מרמז זה דווקא כאן וכי הי' זה סיבה לצרת השיעבוד ונלאמ"ו להוסיף על זה שזה הי' שפיר הגורם לצרת השיעבוד מתוך שהי' להם ששון ושמחה בחיי יעקב אביהם דהנה איתא במדרש על מה שנאמר זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו השכחה מצוי' בנו ואין השכחה מצוי' בך. הנה כוונת המדרש בזה נסתרה מהבין, ונראה דהנה ידוע הוא ונוכל לכל האיך גדלו הצרות לעינוי נפש ישראל משגלו מתוך שהיו מתחלה ברומו של עולם בארץ זבת חלב ודבש לא חסר בה כלום ועתה כשגלו מארצם ונחלתם נהפכה לזרים נפלה לארץ נזרם אז הי' ניכר שברם הגדול אך עתה בעוה"ר אין אנו מרגישים שאנו יושבים תחת הגלות ומוכים ונהרגים וזה לפי שעינינו לא ראו כל טוב שהי' להם בעת הרמת קרנם של ישראל ואנו מלומדים עתה לסבול מכות לכן אין אנו מרגישים הצער ולא ניכר ונראה לנו השבר הגדול שהשברנו והיגון והאנחה שנפלו עלינו וכבר נעשה לנו לטבע אבל אבותינו שהי' להם ששון ושמחה הם הרגישו את תוקף הגלות בכל עוזו והכירו שפלותם והעדר כבודם אבל ממנו כבר נשכחו ימי שמחתינו והצלחתינו לכן אין אנו מכירים את תוקף גלותינו כי כן הוא טבע האדם אבל הנביא ביקש מהשי"ת שירחם עלינו ויראה בשברנו ולא כדי הלחץ שאנו מרגישים בו עתה כ"א כפי השבר הגדול שהרגישו בו אבותינו בעוד שלא נשתכח מלבם עת הצלחתם וכפי זה תנקום נקמת דם עבדיך השפוך ותשוב גמולם להם וזה שאמר זכור ה' יקר וגדולה שהי' לנו מתחלה ועתה הביטה וראה את חרפתינו ואלו השנים יחד יזכור לנו הקב"ה ואז בודאי ירחם עלינו וזה שאמר אין השכחה מציי' בך ועתה מכיר גודל שברינו וזה שהתפלל דהמע"ה שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה שתשאחנו מעגמת נפשינו כפי הענין שעיניתנו מתחלה כלומר שהי' ניכר לנו גודל שברינו וזה שנות ראינו רעה וכפי ערך זה תשלח לנו ישועה והנה גם יעקב שחלפו ועברו עליו צרות רבות עד מאד כמו שאיתא במדרש לא שלותי מעשיו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה ויבא רוגז של יוסף וכמה שנים ישב בצער על אודת יוסף בנו להתנחם ולכך כש לקח את אביו ואת אחיו למצרים ונתן להם כל חפץ לבבם נתהפכו כל ימיו וימי בניו לטובה ועי"ז נכפלה להם הצרה אחר מיתת יעקב שהיו צריכים להיות נכנעים ומושפלים תחת מצרים ובשעה נתהפך להם הששין והשמחה ליגון ואנחה ולכן רב טיב שהיו להם בעוד שיעקב חי זה הי' סיבה להגדיל צערם אח"כ כי בהעדר הדבר ניכר ערך הדבר וזה שמרמז לנו הכת ב בסתימת פסוק ויחי שע"י שחי יעקב בארץ מצרים ברב