זכרון אהרן סה

לדבר ועל מה נבנה טעם זה, ונ"ל לבאר דהנה אם עני אחד אשר יש לו אש ובנים ואין בידו מאומה להחיות את נפשו ונפשות ביתו ובא רעהו מכירו ואמר לו אל תדאג מאומה כי עלי בל מחסורך ומחסור אנשי ביתך כל זמן שאינך יכול לפרנס את עצמך בודאי ישמח מאד על דבריו אבל בכל זאת לא ייטב לבו אם יזכור שהוא וכל אנשי ביתו צריכין לאכול נהמא דכסיפא, לא כן הדבר אם העני הזה הי' הגורם ורק על ידו בא לו כל עשרו וכבודו של העשיר הזה המטיב עמו עתה ולולא העני הזה הי' גם הוא עני ודל ובפרט אם העשיר מכיר טוב ויש לו שמחה גדולה במה שיכול להטיב עם העני ויכול לשלם לו מקצת מה שנהנה על ידו אז העני הזה אינו עצב וכדמיון הזה הי' גבי פרעה שלולא הי' יוסף פותר חלומו הי' גם ארץ מצרים דל וריק מכל כמו שאר ארצות ועתה הי' עושר גדול בארץ מצרים לפי שכל אנשי הארצות האחרות הביאו כספם וזהבם למצרים לשבור בר וזה שאמר פרעה אל יוסף מתחלה אמר לו שיאמר אל אחיו שיבאו אליו והוא יתן להם די מחסורם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים וכו' ושלא יעצבו ויאמרו שבכל זאת הוא נהמא דכסופא אמר ואתה צויתה כלומר אני מצוה לך שתאמר להם שיקחו עגלות ממצרים לטפכם ולנשיכם וגם וכשאתם את אביכם וגם אינכם צריכים לחוס על כליכם והטעם כי כל טוב ארץ מצרים לכם הוא כלומר שלכם הוא כי אתם גרמתם שיש למצרים כל טוב לכן יש לכם ליטול חלק בראש ודוק היטב ונכון: חסלת פרשת ויגש. פרשת ויחי ויחי יעקב פירש"י למה פי זו סתומה שכשמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד. וצריך ביאור דהא לא התחיל השעבוד עד אחר מיתת יוסף? ונראה דהנה איתא בגמ' כל הסומך על שולחן אחרים עילם חשך בערו וזה מפני שצריך להיות נכנע ושפל ומשועבד תחתיו ליתן לו הודי' ושבח כמו שאמרו ז"ל עבד לוה לאיש מלוה ומכ"ש במתנה. והנה גם יעקב ובניו כשבאו לארץ מצרים ואחזו וישבו בארץ גושן אף שהי' להם כל טוב ע"י יוסף שהי' מושל בכל ארץ מצרים בכל זאת לא שוה להם ולא הי' מקבלין כל זאת בשמחה לפי שעי"ז היו צריכים להיות מוכנעים להם בעבור הגמול שבא להם מידם לכך לא הגיע להם בשלימות נכון. אמנם בעוד שהי' יעקב אביהם חי לא חסר להם מאומה אף בדבר זה שהרי אמרו בגמרא מי כשבא יעקב למצרים פסק הרעב בזכותו שהי' מגין עליהם ועיני מצרים תחזינה מישרים שעל ידי זכותם באה להם הברכה בארצם והי' לכבוד להם כשבא איש אלקים כזה בארצם לכן מתחלה היו מקבלים אותם בשמחה ולא היו צריכים להיות מוכנע תחתיהם אבל מיד כשמת יעקב הלך מהם הכביד וערבה להם השמחה שלא הי'