זכרון אהרן סד

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם. הנה כבר עמד רש"י בזה לפרש כוונת הפסוק והנה עיניכם רואות שאמר להם אני יוסף אחיכם שהרי אני מהול ומה שמסיים ועיני אח' בנימין השוה כולם יחד ואמר כשם שאין בלבי שנאה על בנימין אחי כך אין לי שנאה עליכם כי מה' יצא הדבר להחיות עם רב ומה שאמר אח"כ כי פי המדבר אליכם כי' בלשון הקודש ודבר זה צריך ביאור האיך שייך להדדי שאמר שאין לו שנאה עליתם כעל בנימין ואח"כ מחזק הדבר בראי' כי מבין הוא בלשון הקודש מה נתינת טעם הוא. ונראה לבאר דהנה כבר הקשה הרמב"ן דלמה המתין ואיחר יוסף כ"כ להודיע לאביו בשורה טובה כזאת להחיות את רוחו ולא גילה לו רק ע"י סיבה ונלאמו"ר זה תוכן הדבר מהמניעה שהמתין עד כה מפני שיוסף הי' גדול בצדקות ותמים בכל מעלות שהי' יודע אם יגלה אוזן אביו בעצמו יהי' צריך לספר לו ולהודיעו כל מקראותיו וסיבותיו מה שאירע לו שמכרו אותו אחיו שבענין אחר לא הי' מאמין שהוא יוסף אם לא הי' יודע בירור הדבר לכך לא רצה להיות הוא בעצמו שליח בדבר להשטין עליהם לפני אביו ולגלות לו מעשיהם ויהיו חוטאים לאביהם כל הימים וגם ראה שהקב"ה נמי לא רצה לגלות לאביו אעפ"י שקרוב לו תמיד וא"כ הדבר שלא רצה לעורר שנאת אב על בנים ע"כ המתין עד אשר יארע ע"י סיבה להתוודע להם, וזה ראי' נכונה שאמר להם יוסף שאין שום שנאה בלבו עליהם שהרי המתין מפני זה עד כה שלא לגרום שנאה להם מאביהם אך אפשר לומר שלא זה הדבר שאיחר עד הנה אך שלא הי' יכול להודיע לאביו כל הדברים מפני שלא הי' יכיל עתה לדבר בשפת לשון הקודש שהרי עברו ימים כבירים מעת שיצא מבית אביו ושכח לשון שלהם והם לא הבינו רק בלשון הקודש שהרי הי' צריך יוסף להעמיד מליץ ביניהם לכך נתן להם בזה הוכחה גמורה שהרי הוא מבין בלשון הקודש ואם הי' רוצה לגמול להם רע הי' יכול להודיע לאביו אלא ודאי שאין שונא אותם וזה כוונת הפסוק הנה עיניכם רואות ועיני בנימין אחי כלומר שאין לי שנאה עליכם כמו שאין לי שנאה על בנימין שהרי התאחרתי עד כה מרוב אהבה שיש לי עליכם ואל תאמרו שהמניעה הי' מחמת דיבור לה"ק שהרי פי המדבר אליכם. ויאמר פרעה אל יוסף אמור אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו בואו ארץ כנען וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ ואתה צותה זאת עשו קחו לכם עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם ועינכם אל תחום על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. ויש לדקדק למה הפסיק פרעה את דבריו וחלקם לשנים אמיר אל אחיך וגו' עד ואכלו את חלב הארץ ואח"כ חזר ואמר ואתה צותה והא כל זה הי' יכול לומר בדיבור אחד, ב' למה בתחלה אמר בלשון אמירה ואח"כ בלשון ציווי, ג' מה תסיים ואמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא נראה כנתינת טעם