זכרון אהרן סג

לא ידע שאביו אינו יכול לבא לידי דעת זו כי אחיו הביאו לו את כתנתו כתנת הפסים נטבל בדם ואם לא הי' אפשר לאביו לחשוב עליו שהוא חי. ולכן מיד אחר שראה שהי' מוכרח להתוודע עצמו אמר אני יוסף העוד אבי חי כלומר אם הוא חי אי אפשר שלא הי' בא לידי הכרה ולכן נבהלו מפניו ולא יכלו לענות אותו לפי שהיו בושים ונכלמים שלא באו לידי הרגשה והכרה מתוך כל המעשים שעשה עמהם ועל זה אמר במדרש בראשית רבה אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה יוסף קטנן של שבטים הי' ולא היו יכולין לעמוד בתוכחתו כשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד כפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך עאכו"כ. לפי שגם הקב"ה עושה עם כל אחד ואחד טובות ואותות שעל ידם יוכלו בני אדם לבא לידי הרגשה והכרה שה' הוא האלקים המשגיח עליו ורק על ידו נוכל להתקיים בעולם. וזה מה שמדייק המדרש כל אחד ואחד כפי מה שהוא כלומר נסים מיוחדים ואעפי"כ לא הרגיש ואין בעל הנס מכיר בנסו כמו שלא הרגישו אחי יוסף הדברים שעשה עמהם ונכון. חסלת פרשת מקץ פרשת ויגש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באוני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. ונ"ל לבאר הטעם של באזני אדוני וגם של כמוך כפרעה דהנה ידוע המנהג אצל ערכאות ובתי דינין שיש גבוה מעל גבוה היינו אם בעל דין א' אינו מרוצה לפסק בית דין שלמטה יכול לילך אל הבי"ד שלמעלה הימנו וגם משם אל השלישי וכמו שהם גמרו את הדין כן יקום אבל בכל זאת נשאר מקים אחד שיוכל לפחות גם את הפסק דין של הבי"ד הג' דהיינו על דרך החסד והוא שיבא לפני המלך ויתחנן לו ומבקש על נפשו ואומר אמת שאני חייב כאשר גמרו הדין אבל עשה למען אבותי הזקנים שאין להם משען ומשענה רק על ידי לכן באתי לבקש חסד ורחמים עבורם שתמחול לי, וזה הי' גם כאן בדבר יהודה עם יוסף כי הדין כבר הי' נחתך על פיהם שהן בעצמם אמרו אשר ימצא הגביע בידו ומת וגם אנחנו נהי' עבדים לאדוני, וגם ע"י האיש אשר על בית יוסף שאמר אשר נמצא אתו הגביע הוא יהי' לי עבד ואתם תהיו נקיים וגם ע"י יוסף עצמו שאמר ג"כ הכי ומעתה אין להם רק דרך החסד לפני המלך וזה שאמר יהודא אל יוסף ידבר נא דייקא דבר באזני אדוני כלומר שרק אתה לבדך יש ביכלתך לפטור אם הנדון מן הדין כי כמוך כפרעה שגם אתה הוא מלך ויש בידך לעשות חסד ורחמים והיא שאף אם הברון חייב אבל אביו הזקן שאוהב אותו בכל נפשו היא מת אם לא יראה אותו לבא עמנו ודוק.