זכרון אהרן סב

אל אחיו ומה יהי' בסופו, ח' מה זה כאשר התוודע אל אחיו ואמר אני יוסף העוד אבי חי למה שאל אם אביו עוד חי הלא כשבאו שנית אצלו הי' השאלה הראשונה השלום לאביכם הזקן ואמרו שלום ובתוך הזמן הזה לא היו בביתם ונ"ל ליישב כל אלו הספקות וזה כי יוסף לא הי' רשאי להודיע לאביו את כבודו במצרים על ידי שלוחים שהי' יכול לשלוח אליו מיד כאשר נעשה מושל כי אז אחיו לא היו באים אצלו כי היו יראים לנפשם ומפחדים ממנו שישיב גמולם בראשם כמו שראינו שהיו יראים ממנו אחרי מות אביהם אעפ"י שהיו עמו שבע עשרה שנה וראו את צדקתו ויושר לבבו עמהם ולא יהי' רק קטטה ומחלוקת בבית אביו, לכן המתין עד שיבאו אחיו מעצמן אליו מתוך הדחק והרעב וגם אחר שבאו אצלו לא הי' רוצה להתוודע א"ע אליהם למען לא יחשבו שרוצה לקיים את החלומות ולהנקם מהם ואדרבא התנכר אליהם ועשה תחבולות כדי שיכירוהו מעצמן וזה שאחרי שראה שלא הכירוהו לפי שאין הדרך שהקונה הבא בחנות יראה בפניו של המוכר להתבונן היטב תבניתו ומראהו, דבר עמהם קשות שעי"ז יראו בפניו לאמר מה זה ועל מה זה דבר האיש הזה עמנו קשות ואז אולי יכירו אותו אבל הכתוב אומר שאעפי"כ לא הכירוהו ואמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם, לכן לא רצה להתוודע עצמו שלא יחשדוהו שרוצה לקיימם לכן נסה אותם באופן אחר ואמר להם שהם מרגלים וידע מעיקרא מה שישיבו לו שהם אינם עם רב כל כך שצריכים לבקש ולסגל להם ארץ נכיי' למען יוכלו לשבת שם אחר שמספר משפחתם אינו רק אב אחד עם י"ב בניו וגם מהם א' איננו והקטן עם אביהם בארץ כנען כלומר ושם יש לנו רחבת ידים ועל זה השיב להם הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם כוונתו שמפני כן אמר להם מרגלים בשביל שהם בני איש אחד והם י"ב וא' איננו והקטן עם אביהם ולולא זאת לח היו הם אחיו ולא הי' מקנטרם בדברים אלו שהם מרגלים. והנה כאשר ראה שגם דברים אלו לא עשי רושם בלבם להבין אמר שיביאו אצלו את אחיהם הקטן וסבר שזה יביאם לחשוב שהוא יוסף כי קרוב הוא אבל הם לא שתו לבם גם לזאת לכן צוה לאשר על ביתו שימלא כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו אולי ע"י זר מעשהו זה יבואו לידי הכרה בצירוף מעשיו הקודמין אם יראו כספיהם המושב להם ואם גם זה לא יועיל אצל אחיו אבל בודאי אביו אם ישמע מהם את כל אשר נעשה עמהם בודאי ישפוט בשכלו הזך אולי זה יוסף לכן כאשר באו שנית והביאו את בנימין וראה שלא עלה בלבם עוד מחשבה עליו שהוא יוסף אחיהם הי' שאלתו הראשונה השלום לאביכם הזקן העודנו חי כי תמה על אביו שלא הרגיש מכל אשר נעשה שיוכל להיות בנו יוסף ואח"כ קרא אותם לאכול עמו על שלחנו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו וגם נתן להם מתנות ולבנימין נתן חמש ידות והי' להם ליתן אל לבם מה זה ועל מה זה הוא עושה ככה עמהם ולבא אל הדעת ולידי הכרה ולבסוף עשה מה שעשה עם הגביע שצוהו ליתן באמתחת של בנימין והעליל עליו שהוא גנבו ועי"ז הי' רוצה לעכבו אצלו ואם גם עי"ז לא יבאו לידי הכרה בודאי אם יבאו לביתם אל אביהם בלי בנימין ויספרו לו את כל אשר נעשה יאמר בלתי ספק אין זה כי אם שיוכל להיות או שהאיש הזה בעצמו היא יוסף או אחד ממשרתיו עושי רצונו אבל יוסף