זכרון אהרן סא

הי' לו כוונה אחרת בזה כי בוודאי אם לא הי' דובר בשם ה' אלקים רק מפי עצמו ולא הי' מראה כי אם חכמתו הגדולה היו מקנאים בו החרטומים וחכמי מצרים וגם השרים ולא היו מסכימים עם פרעה לעשות אותו משנה למלך להיות מושל עליהם איש גר ועבד אבל אחר שהוא איש אלקים התרצו בגדולתו כי בזה שהוא איש אלקים לא הי' מקטין אותם בעיני פרעה כי איש כזה לא נמצא בכל יומא וזה שאמר הפסוק ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו ועתה אל יחר בעיניכם אם יעלה לגדולה וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו: חסלת פרשת וישב. פרשת מקץ וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחר בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו ויאמר אליהם יוסף הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם וגו'. הנה כל המעשים אשר עשה יוסף עם אחיו וגם כל הדברים אשר דיבר אליהם מרישא עד גמירא כולם מחוסרי ההבנה לפי פשוטי המקראות ורק אזכיר מעט מהרבה ספיקות שישנם בסיפור המעשה הלזה. האחד והוא היותר מבהיל ועצום למה לא הודיע יוסף לאביו את כל כבודו וגדלו אשר נשאו המלך מיד למען להניחו מרגזו ומעצבו הגדול, ב' למת הי' צריך להתנכר אל אחיו ולדבר אתם קשות אחר שלא הכירוהו, ג' אמר ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם מה ענין זכרון החלומות לדבר אתם כזה שהם מרגלים היל"ל ויזכור יוסף את אשר עשו לו אחיו ויאמר אליהם מרגלים אתם, ד' מה נתינת טעם הוא זה שאמר הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם וכי בשביל שהם שנים עשר אחים ובני איש אחד והאחד איננו הם מרגלים, ה' מה שאמר בזאת תבחנו שכנים אתם אם תביאו את אחיכם הקטן הנה מה מבחן הוא זה, ו' מה שצוה להשיב לכל אחד את כספו ולמלאות כליהם בר בלי מדה ומשקלי ז' כשבאו שנית לשבר אוכל קרא אותם לאכל לחם על שלחנו מה שלא עשה לכל באי שער עיר לקנות בר וגם מה שנתן להם משאות ולבנימין נתן חמש ידות ובמעשה עם הגביע לבנימין והכסף אשר נתן להם שנית בפי אמתחותם מה ראה יוסף על ככה להתנפל עליהם בעלילות האלה ומה הי' בדעתו של יוסף לעשות אם אחיו היו הולכים לביתם ובנימין הי' נשאר שם כמו שגזר עליהם ההי' מחריש לעולם ולא התוודע עצמו