זכרון אהרן נז

פרשת וישב ויחלום עוד חלום אחר וכו' ואביו שמר וכו' וק' למה לו לכתוב עוד אחר לא הול"ל רק או ויחלום עוד או אחר ועוד ק' דהנה כאשר הלך אצל אחיו לא אמר להם רק הנה חלמתי חלום עוד ולא אמר אחר ועוד ק' למה כתיב גבי חלום שני ויקנאו ולא בראשון ונ"ל דאיתא בברכות פ' הרואה דף נ"ה ע"ב שלש חלומות מתקיימים והאחד מהם חלום שנשנה מענין אחד ב' פעמים והנה אצל האחים היו שני החלומות מענין אחד דהיינו על המלוכה שימלוך אבל גבי אביו רק החלום השני הראה לו המלוכה שאמר השמם וכו' משתחוים לי זה"ש ויחלום עוד חלום אחר כלומר לגבי אחיו שייך לשון עוד לפי שהי' מענין אחד ב' פעמים ולגבי אביו שייך לשון אחר לפי שזה לא הי' רק פעם א' ולכן אמר ויקנאו בו אחיו עכשיו שהי' החלום ב' פעמים מענין אחד והוא דבר המתקיים אבל ואביו שמר את הדבר ר"ל המתין אם יחלום עוד פעם ב' וק"ל ויאמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. הנה מתחלה יש לדקדק מה מוסיף בטעם שימכרוהו לישמעאלים שזו רעה יותר מכל צער שבעולם שיצא ונמכר מבית אביו לארץ רחוקה בין אכזרים ורעים ועוד למה לי' לסיים וכסינו את דמו ושמעתי לבאר כוונת הפסוק דהנה כוונת האחים ותועלתם במה שרצו להורגו הוא מבואר כמו שכתוב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ובזה היו להמציא לנפשם מרגוע ממלשינות האלה ובעבור זה רצו לגרשו ולהוציאו מבית אביו והנה תועלת זה לא העלתה תרופה על מכתם במה שיהרגו אותו רק אם לא יוודע הדבר ליעקב אביהם שהם הרגו אותו אבל אם יוודע ליעקב שהם שפכו את דמו היו מרעים לעצמם יותר אצל אביהם והיתה שנאתו כפולה שבעתיים אך באמת כבר עמדו בזה הרבה מן המפרשים ומבואר ג"כ ברש"י מפני מה לא גילה לו הקב"ה דבר זה אלא דמבואר בגמרא שאין השכינה שורה על אדם מתוך עצבות וצער אלא מתוך שמחה לפי שהקב"ה חפץ בטוב לב, והנה מבואר ברש"י בפסוק ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם שאין מקבלין תנחומין על החי כדרך שמקבלין על המת שהארץ מכסה אותו וכך שגור בפי אנשי עולם מה שהארץ מכסה נשכח מלב אדם אבל מה דמיגלו וקיימא אין נשכח מזכרון לבו של אדם לכן אין מועיל בזה תנחומין כלל, ונ"ל עיקר טעמו של דבר הוא דהנה הקב"ה נתן לאדם הזכרון והשכחה עיין בחובת הלבבות בשער הבחינה שאעפ"י שהשכחה אין טוב להרבה דברים מ"מ היא טובה מאד לפי שאם לא הי' שכחה לא הי' שמחה כלל בעולם מפני שאם יקרה לאדם איזה דבר רע ולא ישכחהו לעולם אז יהי' כל ימיו בצער ולא יעשה שום דבר בעולם לכן נתן השי"ת בטבע האדם שישכח כל מה שאירע לו בימים הקדמונים לטובה אבל אם באמת אינו דבר רע רק שהאדם סובר שהוא דבר רע אז לא ישכחהו שעל הטוב לא נתן השי"ת השכחה לאדם ובזה יובן מה שאמרינן בגמרא כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לפי שבאבילות זה הוא מראה שאינו מקבל תנחומין ובוודאי מהרה יבנה אבל מי שאינו מתאבל הוא מראה שכבר מתיאש לפיכך אינו זוכה